לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם כזאת פריקה מבולגנת

הזכויות שמורות לקרנפית מחרסינה


***מתגעגעת תמיד פיה תאומה שלי***
לפני 3 שנים. 31 במאי 2021 בשעה 16:38

אני חוזרת ואומרת לעצמי לפני שאני יוצאת מהדירה. 

אני לובשת גוזיה די צנועה ומכנס קצר אך לא חשוף מדי, מפלפלת את ההופעה עם גרביון רשת פרחוני ומגפון נמוך על עקב שפיצי. החלטתי לוותר על האוזני חתול ואספתי את השיער הקצר לחצי קוקו גבוה, הלוק הסופי חמוד ממש ובטח יעזור לי לזכור שאני לא יכולה לחטוף היום.

ביום שבת אני הולכת לים עם המשפחה, אחרי שנה קשוחה מאוד וקיץ קודם שבין סגר לסגר הצלחנו לגנוב איזה כמה ימים, הקיץ הזה אני מקדישה לתיקון שיזוף ונתחיל בשבת הקרובה.

 

אני נפגשת עם המובילה מהפעם הקודמת והפעם בתור המובילה שלי. ברכב היא הביאה לי אזיק ורצועה שיסמלו את ״השייכות״ אליה במסיבה הזאת (אני עוד לא מוכנה לקולר כלשהו... גם אם רק ליופי. הרגשת מחנק נוראית)  היא מעדכנת אותי שלקחה על עצמה אתגר להיום והוא להכאיב לי או למצוא מישהו שיכאיב לי ואני (המטומטמת) במקום להגיד לה ״לא... אני היום ילדה טובה״ מותחת חיוך מאוזן לאוזן ומהנהנת בהתרגשות. 

זאת פעם ראשונה שאני יוצאת למסיבה עם חברה אחת ולא עם גדוד וגם פעם ראשונה שלא מצטרף אף גבר. אחרי מספר מסיבות שבהן עברתי סשנים ו/או סיימתי באיזה מזמוז או אורגיה אני מגיעה למסיבה הנוכחית לשתות להנות ולרקוד. 

אנחנו נכנסות ובכניסה חולף על פני מישהו שתופס את מבטי, אני עוקבת אחריו במבט וממשיכה הלאה עם החברה.

אנחנו רוקדות ושותות קצת, נהנות מההופעות ומתמזמזות בין לבין. היא ממשיכה בחיפוש אחרי מישהו שאפשר לבטוח בו מצד אחד ומצד שני אחד שיצליח באמת להכאיב לי לעומתה (כפרה על הידיים העדינות).

אחרי חיפוש קצרצר וכמה ספנקים ממנה היא מוצאת את הבחור. אותו בחור שתפס את מבטי בכניסה. אני כורעת על ארבע על ספסל עץ והוא שואל אם להשאיר את הטבעות על הידיים או להוריד, אני עונה שכמובן להשאיר וחשש קטן מתגנב לו אך אני ממשיכה לכרוע על ארבע. היא יושבת לידי ומלטפת אותי ואז אני מרגישה את הידיים שלו נוחתות על הישבן שלי.

פאק

לא ציפיתי לכזאת עוצמה וזה מציף אותי בהתרגשות וכאב וציפיה לעוד וחששות לגבי העמידות שלי... הוא ממשיך עם הספנקים כשכל ספנק שנוחת חזק מקודמו ואני מרגישה איך שאני נכנסת לריחוף המיוחל. ידיים קטנות ועדינות מלטפות אותי, שפתיים משגעות מנשקות אותי בזמן שידיים חזקות ועוצמתיות מעניקות לי כאב שעוד לא חוויתי. 

 

ברקע מתנגנת מוזיקה ועומדת אישה מהממת שלא מפסיקה להחמיא לישבן שלי בזמן שהאריה הצבעוני מתופף על ישבני. אני עוצרת את האריה כי אני נזכרת שהיום אני ילדה טובה ומרגישה את החיוך של האריה, הוא מציין שהמון זמן לא הכיר מישהי שהחזיקה הרבה זמן תחת הידיים שלו. זה מחייך אותי מעט ואני חוזרת לעמידה ומשתחררת בריקוד.

 

...........

 

 

היה לי כל כך הרבה לכתוב אבל עברו כל כך הרבה מים בנהר והכל מרגיש כל כך חסר משמעות פתאום.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י