ע״י עצמי.
וזה הכי כואב שיש, לא בגלל העונש עצמו ואפילו לא בגלל שאני הענשתי את עצמי אלא בגלל שהעונש שלי היה על זה שאני מרגישה.
ואם יש משהו בעצמי שאני גאה בו הוא הרגש שלי ואם יש משהו שאני מתביישת הוא בדיוק הרגש הזה.
אז ביקשתי סשן, כאב, על הבמה.
ובכיתי… כל כך בכיתי ורציתי שישחיטו אותי מול כולם ורציתי לסבול ורציתי לדמם.
כאב לי כל כך בלב שבקושי הרגשתי כאב פיזי וכל מה שרציתי זה להיעלם ולהפוך לאלפי רסיסים. רציתי להיכנס לנפשות של כולם ורציתי שהבמה תישטף בדמעות שלי על כל הרגש הזה שלא רק קיים אלא כל כך רוצה שיראו אותו.
ואז הכל נגמר ואני המשכתי להעניש את עצמי ולשנוא את עצמי ולהרגיש כל כך הרבה כלום וכל כך הרבה הכל.
והתעוררתי בבוקר מלאה בכלום ושכבתי שעות על הספה בבית של הלב הכי גדול שלי והתבוסתתי ברחמים עצמיים.
אני שונאת רחמים עצמיים, שונאת אנשים שמרחמים על עצמם ולכמה שעות כל כך שנאתי את עצמי. על קשרים לא קשורים שאני מכניסה את עצמי אליהם, על גברים טובים מאוד לאחרים ורעים מאוד בשבילי, על הצורך שלי לתת כדי שאוכל לקבל חזרה, על הפחד שלי לקבל בלי שנתתי, על הקושי שלי לתת לאחרים לחבק אותי והצורך לחבק את כל מי שסביבי.
שנאתי את עצמי על החולשות שלי ולרגעים ספורים לא ראיתי אפילו חוזקה אחת ואז ברגע הזה על הספה הבנתי שאני לא סתם לא אוהבת להיענש ולא סתם עונש הוא טריגר כל כך גדול עבורי.
באיזשהו מקום אני מרגישה שעונש ניתן בהכרח על מי שאני ואין לי ocd ואני לא פרפקציוניסטית אבל יש לי שאיפה לשלמות ובגלל השאיפה לשלמות עצמית שלי מאוד קשה לי לחשוב שאני לא בדיוק כמו שצריך להיות (כפי שאני צריכה להיות מבחינתי ובמחשבה שלי).
מאוד קשה לי לקבל את זה שאני מענישה אותי על מי שאני ומאוד קשה לי לחשוב שמישהו יעניש אותי על מי שאני רק כי זה לא עומד בסטנדרטים שלו ושלי.
הענשתי את עצמי וקיבלתי אפטר קייר מחברים טובים אבל המשכתי את העונש אחרי ואני חושבת שפעם אחת לשם שינוי אני צריכה לתת לעצמי אפטר קייר… מלא באהבה ולא ברחמים עצמיים כי אני לא מסכנה ואני אישה חזקה ואני מרגישה ואני אוהבת ואני כועסת ואני רגישה ואני בכיינית ואני אפילו מענישה את עצמי אבל זאת אני לעצמי ועם זה אנצח (בעיקר את עצמי).
אני לא נלחמת ולא מתחרה, בטח לא בעצמי. עם זאת, אני שואפת להיות טובה יותר (שאיפה לשלמות כבר אמרתי?!).
עוד צעד לריינו טובה יותר ושלמה יותר… אולי גם כזאת שמקבלת את זה שהיא לא מושלמת ולא צריכה להיות, לא עבור עצמה ובטח לא עבור אחרים.
