מכתבים לפפון

היא מצאה אותו שבור חבול פצוע

שרוט מקרבות חתולות רחוב עם ציפורניים אימתניות,

שהמשיכו לשרוט אחרי שכבר נעלם לגמרי באופק

של סמטה ללא מוצא,

נח לו בפינה אפלה בתוך קופסת פח מחלידה,

 סופר גלדים יבשים שכבר לא מגרדים ,

רק זכר לעבר מפואר .

פרצה כסערה למיון האהבה , מביטה בניסיונות החייאה כושלים.

הוא לא צריך מיון !  הלב הזה צריך חדר יולדות ! 

מיילדת מנוסה שכמותה.

החזיקה בו ,

תמים נקי פועם ונושם ,

החזירה לחיים באצבעות מתוקות ,

אצבעות מתקתקות מנוסות ,

שמקרימות עור וגידים למציאות מופלאה.

נרחץ במילים של דבש,

נשטף בזימה טהורה ונצחית,

ועליו מדבקה אדומה בוהקת עם המילה  "תקווה" 

שזחלה מתיבת פנדורה הפרוצה

לאהבה אדומה מדם

שתזרום לעד בעורקי הנשמה.