את מאחלת לי להנות אבל אני לא נהנה,
מדביק פלסטרים ללב פצוע,
לנשמה כואבת,
שמחזיקים שעתיים בדיוק.
נכנס להתקלח והפלסטר לא מחזיק,
גם לפני זה הוא לא החזיק, רק נתן תחושה של תקווה.
נשטף מתקלף עם המים יורד עם הזרם,
נעלם בצינורות הביוב למקומות שם מקומו, סופו כתוב וידוע מראש.
הלב נשאר פצוע, נגעת בגלדים ישנים, שנפתחו צמאים,
ואת שולחת אותי לשים פלסטר.
הלב נשאר יבש צמא , צמא אלייך ,
לשירה הטהורה , לזימה הקדושה,
למילים של נחמה, לכוונות טהורות של חום ואהבה.
שותת דם מטפטף את מה שחלם,
מוצץ מהנשמה את מה שכבר נשכח מזמן ואת הזכרת לו ,
לוקח מהנשימה במקום לתת לה, גונב פעימות,
מבזבז נשימות של שלווה עטופות במילים קדושות בוטחות חסרות פחד ומגננות,
שמתקצרות עם הימים מפחדות להיעלם.
ואת שולחת אותי לשים פלסטר.
אני מבקש ניתוח מעקפים השתלת לב ריאה , נשימות חדשות ,
מבקש נשמה טהורה, מבקש לנשום אותך מחדש,
להתרגש מכל פעימה וציפיה אלייך.
ואת שולחת אותי לשים פלסטר.
לנשום את הלחיים הסמוקות שלך
מהתרגשות שלא מובנית גם לך ,
לנשום את הגוף הצחור והבהיר שלך
שמרגיש שנרחץ בחלב ודבש מלכות,
להריח אותך, לטעום אותך
כן אני רוצה לטעום אותך כל כך,
את כל כולך, מבפנים ומבחוץ.
מבקש לראות אותך מתרגשת ממני
עם עיניים נוצצות
חיוך פעור ומופתע מתשוקתי הלא מובנית,
נוגסת שפה ומבקשת עוד.
ואת שולחת אותי לשים פלסטר.
ואני , מאסתי בפלסטרים , מבקש החייאה ממך.
.
