תיבת פאנדורה

רגלים מרקדות מסביב למדורה,
אני כאן לבד מול הלהבה העצומה,
לוחשת בשקט מאגיה שחורה.

הרקיעות מתחזקות,
הלחש הופך לצווחות רמות,
וכל זה תשאל, למה?!
לעילויי נשמתך הקולחת ממעמקי האדמה..

היית ותישאר צלקת עמוקה בגב שפחתך.

כל זאת למען אוכל לראות אצ דמותך מתפרצת מתוך הלהבה הגדולה.
והנה היא, נעמדת מולי לפתע, משלבת ידיים..
עינייך הבוערות משפילות את עיניי לרצפה.
והנה, דממה..

אני נופלת על ברכיי בהינף ידך,
ממלמלת בלחש..
"רק רציתי שוב לראותך.."

ואתה, מבטך רוגז ואיום,
גוער בי בזעם ונעלם פתאום.

אני ממררת בבכי
נשכבת על גבי,
ליבי מלא אכזבה, ששיתקה את כל גופי.

אני שוכבת שם ביער האפל ממעמקי הגיהנום,
חושבת לעצמי..
"יבוא יום...יבוא יום..."