זרקת אותי על המיטה, הסתערת בצעקות של לוחם וצרחתי את שמך.. הכאב.. האדרנלין שהשתגע.. פשטת מעליי במהירות שיא את החלוק השחור.. נעמדתי, לבושה במחוך אדום ובריות לרגליי.. נעלי המסמר הגבוהות שנעלתי החדירו בך רצון גדול לשחק. אז חשפתי מולך את שדיי הלבנים, השוט שבידי הזמין אותך להתהפך.. גבך ניצב מולי, כך גם קעקוע הדרקון הגדול שמתנוסס בגאון על גבך. הנפתי את השוט באויר.. הצרחות שלך עושות לי את זה.. כל כך מגרות.. אתה נוהם לכיווני, מחכה לעוד הצלפות, החיוך שעל פניי הזגיר אותי הפעם אני טיזרית.. סתם טיזרית, נהנת לגרות את כל גופך הצורב הזה.. העירום והשיכור מכאב.. אנחנו לא נשכב הלילה.. אני נהנת לשגע אותך.. אני יודעת שזה יוביל אותי למכות, כאלה שמשאירות בי צלקות.. אני יודעת שתנשך את כל גופי עד זוב דם ושתכאיב לי.. אני יודעת.. בגלל זה אני מציקה לך.. אני מחכה שתזרוק אותי על המיטה, שתכבול אותי שוב באזיקים שתפסק את רגליי בברוטליות שמיוחדת רק לך ותזיין אותי.. ככה.. חזק, כמו שרק אני אוהבת.. ואני אצרח, ואבכה מכאב.. שאתה תחייך ותשאל אותי אם זה כואב.. ששוב תשאיר סימנים כחולים על גופי הלבן.. שתגמור לי על הגב תסטור לי בחוזקה על הישבן.. אני אצעק ואיילל ושוב תחרוט את שמך בבשרי..
אחר כך תשחרר אותי.. תשכיב אותי על הצד.. תחבק אותי. ותחלש מילה קסומה באוזני, אני אחייך אליך. באפיסת כוחות אסתובב לעברך. אתה תתפוס לי את השד בחוזקה כי אתה יודע שאני אתיישב בשולי בטנך ואאבק בך.. אחרי קרב מפרך שכזה אני אתהפך לכיוונך, שכובה מעליך. אתה תחבק אותי בחוזקה ונירדם באותה תנוחה.. ככה.. עד הפעם הבאה..
לפני 19 שנים. 2 ביולי 2005 בשעה 20:33
