לפני 18 שנים. 26 במרץ 2006 בשעה 0:15
את הזונה האולטימטיבית, יודעת, מרגישה, נענית, כמו מים..
מישירה מבט אל תוך עומקה של תשוקה,
זקופה ומזמינה אל מול החבוי והאפל שביצרים,
כשארוס אינו יכול עוד לדחוף, את לא מפסיקה למשוך ולשאוב,
כשהעולם קורס לתוך עצמו, את מחייכת, מסופקת..
כשהזרם הבלתי פוסק של החיים רגוע – את שלווה.. סופגת.. משרה..
את ליידי - זקופה, גאה, בתוך העולם, אך לא ממנו..
את שם,
תמיד,
גם כשאת לא..
ואת לא..
את לא פה..
את לא..
