יש לי פטריה, שלא עוברת. המשפילן מיואש, זה דופק את העסקים, הוא אומר לי. מי ישמע, אני חושבת, הוא עושה עליי מליונים. אבל לו אני אומרת שאני מצטערת ואני עושה כל מה שאני יכולה. אני עצבנית, מתגרדת כל היום, בסוף אני מגיעה למומחית שאומרת: אלרגיה ללטקס. זה בסדר, הוא אומר, זה פתיר. תבואי עם קונדומים היפראלרגניים, אני אחזיר לך את הכסף.
ימים לא הזדיינתי ונעים לי עם זה. יש לי זמן בערבים, אני שוקלת להירשם לתואר ראשון, אני קוראת, מנקה את הבית. הוא מריח את זה וערב אחד הוא פתאום בדירה שלי, עם חמש מאות שקל.
הוא הוא. כן... זה לא שהוא יפה, זה איך שהוא זז, זה החשמל והבוז. הוא מסתכל עלי, מסיכה של תיעוב. תתפשטי, אין ברירה, אם אני כבר פה, אני צריך לראות מה אני מוכר. הברכיים שלי ג׳לי, אני רועדת. הוא מסתכל עלי ארוכות, כל כך לא מרוצה. תתלבשי.
אתה רוצה שאני אמצוץ לך? אני שואלת. הוא אפילו לא עונה. הוא מסתכל החוצה מהחלון עד שאני לבושה. אני יכולה ללקק לך את התחת? אני לוחשת את זה, הפנטזיה הסודית שלי. אני בכלל לא בטוחה שהוא שמע.
אני באמת מצטער בשבילך שזה ככה, הוא אומר לי לפני שהוא הולך, שזה התפקיד שלך בעולם. לרדת כל כך נמוך כדי שגברים יגעו בך.
הוא יוצא ואני נופלת על הספה, אני גומרת תוך שנייה, בהתכווצויות עזות.
