אם אני מכירה את ר' עדיין, הוא לא אמור ליצור איתי קשר בימים הבאים.
הוא השליך את החכה ועכשיו הוא יחכה, בסבלנות, שהדגה הטיפשה תאכל את הפיתיון.
אבל למה? אני לא מצליחה להבין למה. הרעיון היחיד שיש לי זה שהוא בצרה, צריך כסף, או איזה בוסט לבטחון העצמי בדמות בעיטה בקורבנות עבר.
אני לא מתכוונת לתת לו לשחק בי.
- אני יכולה להתלונן עליך במשטרה, אתה יודע.
- את יכולה.
ציפיתי להתגוננות.
- אינעאל אחותך, ר', מה אתה רוצה?
- אבל את יודעת מה אני רוצה.
- לא. אני באמת לא יודעת.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא בא לבד. הוא נראה עצוב, רדוף. הוא התיישב בכבדות על הכורסא, פתח את הרוכסן ואמר לי: בסדר.
בסדר מה? שאלתי.
בסדר, תמצצי לי.
הסתכלתי עליו בחשדנות. בדיוק יצאתי מהמקלחת כשהוא נכנס ועמדתי במסגרת הדלת, שמחברת בין המסדרון לסלון, עטופה במגבת, בוהה בו.
תמורת מה? שאלתי.
הוא חייך חיוך מר מאוד, עייף מאוד.
תמורת כלום. שלום תמורת שלום.
אני מתקרבת אליו. לא מורידה את המגבת, כן מורידה כרית מהספה ומתיישבת על הברכיים. הוא מסתכל עליי משועשע. מיומנת, אה?
מבין השלבים של התריס הגדול בסלון, נכנסת שמש אחר צהריים, אלכסונית. מהחלון במטבח יש רוח וקולות של עיר. ובכל זאת, שקט כל כך.
הוא זז אליי עם האגן ועוצם עיניים. אני מכניסה את הזין שלו ישר לגרון. אלוהים. הקטיפה. הדופק. הבשר. הוא לא זז, הוא לא תופס לי בשיער, הוא לא מכוון את עצמו. הוא רק עוצם עיניים עד שהוא גומר, פתאום, ממלא לי את הפה.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הוא שולח לי תמונה בפייסבוק. זאת תמונה של הדירה הישנה שלי ואני, עומדת שם. מסתכלת מהחלון. הכתפיים שלי שמוטות והשיער פרוע. הוא תפס אותי מהפרופיל, מסתכלת החוצה ומחייכת.
אין לי מושג ממתי זה. אין לי שום זיכרון של הרגע הזה או של ר' מצלם אותי.
בתמונה אני לובשת את הסוודר האדום הפתוח שלי שלבשתי עד שהוא התפורר. חורף. האור חיוור, כחול אפור. אני כמעט יכולה לשמוע את הגשם, להריח אותו.
איפה הוא עמד כשהוא צילם אותי? הוא רק נכנס? אם כך, זה היה אחרי שנתתי לו מפתח.
אני מסתכלת על התמונה, מגדילה אותה עם האצבעות. אני כל כך צעירה שם, עם החיוך הפתוח הזה, התמים.
ואני מאוד יפה.
