סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקוראת

1. צריך לקרוא מההתחלה.
2.הבלוג מבוסס על חוויות אמיתיות, אבל יש בו לא מעט חירות ספרותית.
3. ר׳ והמשפילן הם אותו בנזונה
4. אני זה אני
5. הקוף מופיע בפרק השני
6. אם אהבתם, או לא, תשאירו הערות ?
לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2020 בשעה 10:14

מתי צילמת את זה?

מי זוכר?

מה עוד צילמת? 

הוא שולח לי תמונה: אני, בין הרגליים של האישה ההיא. 

הפנים שלי כמו כתם לבן בחשיכה, עפעפיים כבדים, אני מסתכלת עליו. אני נראית מסטולה לגמרי, למרות שאני יודעת שלא לקחתי כלום. הירכיים שלה - רזות, ארוכות.

הזכרון של הרגע הזה: אני טורפת אותה כמו חיה נואשת, בזמן שהוא ליד הראש שלה, מנשק אותה, יונק ממנה. היא הולכת לאיבוד בין שנינו ואני מרגישה כמעט... גאה. שותפה שלו, בת ברית. אנחנו מתאמים בינינו את הקצב, כמעט בלי לשים לב.

מתי הוא צילם? היינו עסוקים. 

(אחר כך היא גמרה ור׳ נישק אותה בעדינות ואז לחש לה: עכשיו תורי? ולי הוא אמר, תביאי קונדום ואמר לי שאני יכולה להישאר, אם אני רוצה וזיין אותה בבערה מוחלטת שלרגע חשבתי שאולי הוא מאוהב. ונשארתי, ברור שנשארתי. לא יכולתי לזוז.) 

Dan87​(שולט) - לפחות את מודה בניק כפול..
לפני 4 שנים
פרלין​(נשלטת){ש} - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני 4 שנים
פרלין​(נשלטת){ש} - לגמרי. אני הקוראת, הקוראת היא אני.
לפני 4 שנים
Dan87​(שולט) - וזה בכלל נושא אחר.
הפוסט מצויין.
ההתמסרות לסיטואציה..
לפני 4 שנים
orian - חשוב להנות כהלכה. באיחולי שנה טובה
לפני 4 שנים
Kramer - וואו.
מעולה , מטלטל ומעניין.
לפני 4 שנים
הקוראת - יו! תודה!
לפני 4 שנים
אנוש'קה​(אחרת) - עברו שבועיים אני ממש מחכה לפוסט חדש
לפני 4 שנים
הקוראת - טוב.
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י