איזה קטע, זה גם הכינוי שלך!
אז כן. רציתי לדבר קצת על הכינוי שלי פה באתר ועל בעצם למה הוא די אירוני.
כי הרי איפה החופש אם בחרת להתמסר לבנאדם אחר? או אם תשלוט בחופש שלו על חשבון החופש שלך?
לתת למישהי את הזכות והיכולת לשלוט במעשים ובמחשבות שלך, זה לא הרי לאבד את החופש ? הכל רק בראש
אז כנראה שאצלנו, ה"סוטים הפסיכופטים" (כמו שחבר טוב מאוד וונילי שלי מכנה אותנו) כנראה שזה בדיוק הפוך.
הרי בכללי אני אמור להרגיש ממש חופשי, אני עובד חברה אומנם אבל עם יד חופשית לעשות את התפקיד שלי איך שאני רוצה ומתי שאני רוצה (והנה אני כותב בלוג באתרי שליטה בזמן משמרת), שאני חוזר הביתה כל האפשרויות פרוסות בפניי לעשות מה שאני רוצה ולהגשים כל חלום שיש לי, לאכול מה שאני רוצה, לשחק מה שאני רוצה, לעשן לשתות לרקוד ולשמוח. אז למה עדיין אני לא מרגיש חופשי?
איכשהו הרצון והכמיהה לתת ולשתף מישהי בחופש שלי גורמים לי להרגיש כבול, כבוי.
בין אם בסיטואציה של שולט או של נשלט, העובדה שאנחנו משחקים עם החופש שלנו, נותנים למישהו אחר שאנחנו נמשכים וסומכים עליו את האחריות על החופש שלנו.
רק ככה אנחנו יכולים לנשום לרווחה ולחייך בידיעה שאנחנו חופשיים מתמיד.
הכל רק בראש, אבל אצל רוב בני האדם, כן גם הווניליים הרגילים, אנחנו צריכים לשתף ולחלוק את החופש שלנו עם עוד אנשים, יש אנשים שהחופש שלהם זה לתת למישהו לנהל אותם ולציית לפקודות, ויש אחרים שהחופש שלהם זה לשלוט ולהכתיב את של אחרים. בשני המקרים של הבדסמ זה די נוגד את הגדרת החופש הכללית.
אבל זה החופש, החופש האמיתי שכולנו באמת הכי צריכים, ונורא משתוקקים אליו. חופש מנטלי.