כמעט בכל לילה אני יושב עם החבר'ה, גברים בעיקר. נורמלים כאלה עם מערכות יחסים ושאיפות לקריירה. רואים איזה משהו בנטפליקס, שומעים מוזיקה בועטת, מעשנים צוחקים ומדברים על בחורות שנראות טוב ומעלים זכרונות ומספרים סיפורים על ההיא מפה וההיא משם.
זהו עוד ערב נורמלי ורגיל בשבילי, שאני ממש נהנה ממנו ואוהב את החברים שלי, אבל כשאני חוזר לעצמי, ללבד שלי. אני לא רוצה את השגרה הנורמלית והמשעממת הזאת. אני איכשהו כל יום מתעורר כנשלט, צמא ורוצה להעניק מעצמי, להעריץ, לפנק ולשרת מישהי שתדע להנות ולהשתמש בזה כרצונה, לעצב ולחנך.
יהיה בי תמיד את הצד הוונילי, הנורמלי וכן גם השולט. אבל כשאני לידך כל זה לא משנה כי אני נתון למרותך, ורק הרצונות והחשקים שלך הם שחשובים.
אחרי זמן די ארוך שאני מחפש ולא מוצא את הצד הזה שאני כל כך משתוקק אליו וחולם עליו, לא בכלוב לא בטינדר לא בשום מקום.. זה נהפך לאובססיה ואני ממשיך כל בוקר להתעורר כנשלט בלי תכלית ובלי מטרה.
