אהלן, הגעתי.

למה אני מרגיש הכי חופשי ומלא דווקא כשאני מוותר על השליטה מולך?

כשאני מציית לכל פקודה צורך וגחמה,
כשאני מספק כל צורך שלך, נפשי או פיזי, אפילו לאפה שווארמה ומקום לנחמה.
כשאני מעריץ את כולך מכף רגל ועד ראש, אפילו את האדמה עליה דרכת
כשאני משרת אותך בלי גבולות, כמו שמגיע לך, רק בשביל השנייה הזאת בה חייכת.

אני מרגיש הכי חופשי, אמיתי ומלא בעולם.

אבסורדי קצת, לא ?