כשמערכת יחסים לא עובדת / נגמרת רע, הכי קל זה פשוט להגיד שהצד השני אשם, שהצד השני עשה משהו לא בסדר, שהצד השני הוא זה שפגע, או שהצד השני הוא רע/רעיל/אובססיבי/מניפולטיבי.
כשאתה מתחרט על משהו שעשית (גם אם בדילאיי של חודשיים) זה הכי קל להאשים את וואן גוח או את ג'וני, או הבחור שהיה מוכן להרוג בשביל החיוך שלך.
אבל לפעמים אפשר גם לנסות להבין את הצד השני, להיות קצת בוגרים ולקחת אחריות על המעשים שלנו.
אני נשלט ואת שולטת, את יזמת 90% מהקשר בינינו, ושולטות צריכות לדעת לקחת אחריות גם.
נכון, **לא נוגעים בבחורה שיכורה**
"אם אשתה מספיק אולי יהיה סשן פוט פטיש"
"לך תביא לי עוד כוס, וג'וינט, ועוד כוס הפעם וואן גוח אבל"
"את מסטולה?" - "מפתאום הכל טוב לך תביא לנו נשתה עוד"
"עוד ארגיש רע עם זה שאת איתי בגלל האלכוהול" - "מפתאום אני כבר בקושי שיכורה, אני אתן לך סטירה אם שוב תגיד את זה"
"אמרתי לך שאם אשתה מספיק אולי אתן לך לעשות לי מסאז' ברגליים"
"מה נגמר הג'וינט? טוב תלך לאוטו לגלגל עוד אחד"
"אני רוצה שתזיין אותי" "יש לך זין מושלם"
ועדיין אני זה הסאב שבא לסשן פוט פטיש, שבמקום פשוט ללכת לאוטו ולהביא קונדום מהחבילה הסגורה שחיכתה בדיוק לך, אמר ונשך את לשונו תוך כדי "אין לי קונדום, ועדיף שנשמור את זה לפעם אחרת", כל שנייה ווידא איך את, שאת מרגישה בטוחה, שאת בטוב, שאת בשליטה (על עצמך, אבל גם עליי, ועל הסיטואציה.. שאת הובלת מסאז ברגליים ללשבת לי על הפנים במשך שעתיים, בטח גם בזה אני אשם.. מעניין איך כל גבר אחר היה פועל כשהבחורה מהחלומות שלו רוצה לשבת לו על הפנים)
"אני מרגישה ממש בטוחה איתך, אתה הכי חמוד בעולם"
אז כן.. הכל בגללי, אני אשם, החרדות, הפסיכולוגים, חברות שלך, ואפילו חברים שלי.. כולם אמרו לך שאני אשם, כי ככה הצגת את זה, כי זה מה שיעזור לך לישון בלילות שאני בוכה כמו כוסית על מה שעשיתי לך.. אבל איפה האחריות שלך? את חושבת שאני בטוב עם זה שחודש שלם דיברת על הלילה שלנו כחלום מושלם, ובשבוע אחד זה הפך להיות ניצול? קראת לזה אונס או שדמיינתי כרגע?
בתור בחורה שעברה דבר או שניים בחיים, את באמת אמרת לי בפנים שמה שהיה בינינו היה "אונס"?
לי מותר לספר לחברים שלי עלינו (למרות שלא עשיתי את זה), לך אסור לספר לחברים *שלי* עליי, לך אסור להרוס את השם שלי, לך אסור לספר רעל ולהפיץ דברים אישיים עליי לאנשים שאני הכרתי לך, לאנשים שאני מדבר איתם כל יום.. אז עם החבר הכי טוב שלי שדיבר שטויות והתחיל איתך כבר לא בא לי לדבר, ועם ההוא שחשבתי שחבר.. יש לו מזל שאני (במילים שלך) "אחד שלא יפגע בזבוב".
חברים שלי התחילו איתך ואני שתקתי, הידיד הכי טוב שלך החדש, מ'? בשנייה שיצאת מהשיחה אמר שאת הכי זונה שהוא אי פעם דיבר איתה וצחק על איך שאת מדברת.. היה בשוק שיש בנות כאלה, שאל אותי "מה נתת בה?" - "לא.. סתם מכירים כזה" עניתי.
אז מה שחיבר ביניכם היה להרוס לי את השם והמצב רוח, אני שמח.
אני שמחח שרכשת חברים חדשים על חשבון הבטחון שלי והשם שלי.. רכשת חברים שהיו החברים שלי, כנראה שהם העדיפו אותך ואהבו את ה"כוסית השרלילה שנכנסה לקבוצה והוסיפה צבע" (כןכן גם את זה אמר אחד החברים החדשים שלך)
רגערגע.. שיט איבדתי את הנושא... ב"לקיחת אחריות" עסקנו.. אז כן.. מה עם הלקיחת אחריות על זה שאת נכנסת למקום האישי שלי, ונכנסת בין חברים, גרמת להוא לדבר על ההוא, ולכולם לדבר עליי.. מצחיק שאותו בחור שדיבר עלייך כמו זונה מהרחוב גם הצליח לגרום לך לחשוב שאני זה שעשה את זה, ובמקום להאמין לבחור שהיה מוכן למות בשביל הכבוד והבטחון שלך, האמנת לבחור שהכרת יומיים, שאמרתי לך שהפיץ עליי רעל ופגע בי (וגם את זה טרחת להציב לי בפנים ולרקוד ולטרגר אותי על אחת הטראומות הקשות שלי) .
לא אני זה שהעלה את השיחות על דילדואים וורודים, מין ושליטה אחרי שהסכמנו שניהיה ידידים. לא אני זה שיזם שיחות לבד כל יום ארבעה חודשים במשך שעות ודיבר על אותו הלילה כחלום מושלם, 5 אורגזמות בשעתיים וזין מושלם. (שאת ביקשת לראות)
ונכון אני אשם בהכל, אבל להכנס בין חברים? להרוס שם של בנאדם? להרוס אגו וכבוד עצמי, לפגוע? להכאיב? לסכסך? עדיין אין אחריות..?
ויותר מהכללללל
איך בתור בחורה שעברה דבר או שניים בחיים, אמרת לי שהלילה שלנו היה "אונס"
את באמת משווה אותי לזה?? מה עם כל מה שאמרת אחריי?? עם ההוא שפגע בך והשחיט אז, גם היית מדברת כל יום במשך 4 חודשים, גם הוא חושב עלייך כמוני??
אז כן, לך קל להפיל את הכל עליי, כי זה מה שהמטפלת וחברות שלך בטח אמרו אבל מה עם פרופורציות? מה עם פאקינג לקחת אחריות? מה עם האינטואיציה שלך???????????
אז באמת גרמת לי לחשוב שהכל בגללי, שאני לא שווה, שאני לא ראוי, שאני פשוט לא יותר מאפס רעיל לוזר מכוער מניםולטיבי ואובססיבי, שלא באמת הערכתי אותך, ואלו תחושות שלצערי לא אצליח לנער מעצמי.
אני פשוט נשאר עם קליק שוקולד שלא אכלת (ששבר שיא בתור החטיף שנשאר איתי הכי הרבה זמן מבלי להאכל) דילדו וורוד (זה מצחיק שבסוף לא שכבנו, ונשארתי עם דילדו וורוד שיזכיר לי כמה שזויינתי), הליפסטיק ששכחת אצלי באוטו (שאני שוקל לשים עכשיו סתם לצחוקים חחחח) ויותר מהכל.. אני נשאר עם שנאה עצמית, אגו מחוק, 0 בטחון עצמי, תחושות של חרדה חרטה וכאב, ועם רצון עז פשוט לברוח, פשוט לא להיות.
רגע רגע רגע.. אני חייב להבין את זה שוב ..
בתור בחורה שעברה דבר או שניים בחיים.. באמת קראת לבנאדם שאוהב אותך (כן, עדיין בתור חבר לא רומנטי.. והלוואי ותאמיני לי) אוהב יותר מאת עצמו, "אנס"?
תקחי אחריות, לא על זה שהרסת לי את החיים, השם והמצב רוח.. תקחי אחריות על המעשים שלך והמצבי רוח שלך.
אני באמת תמיד אמרתי מכל הלב שאת מושלמת, ואני עדיין מאמין בזה.. אבל יש בך פאק אחד.. וזה לקיחת אחריות. מזל טוב בחתונה, הלוואי ושיקרת לי לגביי זה.. הלוואי ותוכלי לתקן אותנו, בתור ידידים.
או שפשוט תודה רבה על הביצים, אני בזכותך באמת שוקל להשתמש בהם פעם אחת בחיים שלי, גם עכשיו אני באמת מוכן להרוג בשבילך.
את אוהבת מגילות אני יודע.. לצערי לא הייתה לי דרך אחרת לפרוק.. ובאמת שאני עדיין אוהב אותך (באמת בתור ידיד ובנאדם)🤍😞
