לאחרונה אני נהנה להשתעשע ברעיון של סימום מבחירה כאורח חיים. מישהי שתדרוש ממני לבחור בה ובמצב המנטלי של כניעה כל יום מחדש, ושאחרי שאקח את מה שהיא תתן לי, אוותר על השליטה בגוף.
יותר מהגוף בעצם, יותר מכל קשירה מגה מורכבת שאפשר לנסות, העניין פה הוא החלק היחיד שתמיד תהיה לאדם שליטה עליו. תודעה. תודעה לוחצת ומעייפת. המוח טרוד בלימודים ובעבודה ובאקטואליה ובתלונות קטנות על ההווה וחששות טפשיות מהעתיד. שימור העצמי ותחושת הקביעות האישית. איך "אני" תופס את עצמי, מי אני ביחס למי שהייתי אתמול. האם אני מספיק טוב? אני ואני ואני.
אני רוצה לא להזדקק לכל זה. אני רוצה את פיית' סיד מfarcry 5 בחיים שלי. רוצה להיות זומבי אוהב שכל קיומו מוקדש לשרת. אני רוצה שהתודעה ששייכת למישהי אחרת, רוצה לתת למישהי את החלק הכי חשוב שלי. את המחשבות שלי.
כמובן שמדובר בשעשועים שמתאימים לאנשים שלא זקוקים לעבודה. אולי יום אחד כשהAI יחליף אותנו אנסה את זה לתקופה.
עד אז אני אחזור ללמוד על CNN.