סיכום שבת.
אבקת סוכר:
שבתות ללא ילדים הן מתנה משמים, והזמן בהן נוזל בין האצבעות. לפעמים אני מרגישה שכל רגע שלנו מחוץ למיטה הוא בזבוז זמן יקר. ולא רק בגלל הסקס, גם זמן חיבוקים וכרבולים, וכל הקינק הזה שהוא הרי, לפני ואחרי הכול, אהבה. אבל בכל מקרה מזמן לא שיחקנו. ההידלקות שהתחילה אתמול בערב נפסקה בתוך הסמים, ובצהרי השבת עוד היתה לנו חובה חברתית, נעימה כשלעצמה, שאילצה אותנו לצאת מהבית. הבית בשבתות-ללא הוא סוג של קליפת אגוז על גלי האוקיינוס שאנחנו צפים עליו כמו שני ניצולים (ביטוי של סוס כפרעליו). אז כבר בדרך חזרה הביתה התחיל להידלק בנו הסשן. ככה הוא הכי הרבה מראה לי שהוא אוהב אותי.
במכניזם אין יותר מדי ייחוד, מה כבר יכולים לחדש, בסוף זה החור הזה או ההוא והקרופ והגאג וידה ידה ידה, בהידלקות שלנו הקינק הוא הסיפור, והדמיון והדיבור או אפילו הטון והמבט וכל זה, וזה שהוא מדליק אותי במשפט אחד, ושיש בינינו אמון וביטחון וקירבה.
סוס:
אני חייב לקנות לאבקת סוכר ברכיות.