מממממממ......
וההגיון הוא הבוס הגרוע ביותר. המאסטר שרק מנסה לחקות את המורה הגדול מכולם.. 'הלב' או הנשמה..
ההגיון יכול להוביל רק בתחומי הידוע.. הזכרון.. החוויות שכבר קרו ותמיד לאותו מקום.. ריקנות.. חוסר.. וחיפוש חוויה חדשה..
רוב האנשים שוכחים את הייאוש הקצר הזה.. הכניעה הבלתי מורגשת של הראש ללב.. וישר קופצים ליעד הידוע מראש הבא.. אולי הפעם זה יהיה שונה..
זה מה שאני מעריץ בשפחות שזה טבען.. להתמסר.. כי הלב אצלן חשוף ואפשר להקשיב בקלות לנשמה שמכוונת אותן.. ואז ההגיון תופס שליטה.. ומגיע השולט שפועל רק מהאגו.. ושוב.. אותו הלופ.. עד הסיבוב הבא..
זה לא רק בבדסמ.. זה ככה אצל כולם.. כולן..
פה גם מופיעה השלמות.. כשמאסטר של הלב פוגש נשמה חשופה שרק רוצה להרגיש בבית מוכנה לתת הכל לשם כך..
פרדוקס השליטה... כשהראש שלא יודע שובע פוגש את הלב שרק רוצה לתת... ולא מבקש דבר בתמורה..
והמאסטר שצופה בשניהם בחיוך פשוט.. זה שכבר שתי הקצוות התחברו אצלו ויכול בלחישה להוביל נשמה בחזרה הביתה..
ההגיון הוא דום גרוע. אדון מוגבל.. מלך מזוייף.. הוא רק יכול לשחזר את מה שהיה כבר ולדרוש ולדרוש ולדרוש ולהביא אדם אל תשישות כזו שסף הייאוש חושף את הלב. את הנשמה... שאין בה רצון משלה אלא רק צורך לתת..
להקשיב לנשמה יכול לקרות רק דרך מיינד מאולף.. המיינד של המאסטר.. שיודע איך לאפשר לאינטואיציה הטהורה פשוט לקרות.. וזה תמיד מדהים
למיינד המתמרד זה יכול להיות נוראי.. לאבד שליטה.. אבל בפני מאסטר מנוסה הוא פשוט נשבר נכנע ומתמסר..בקלילות נפלאה
.... אגב.. זה לא אומר שאני צודק.. סתם אפשרות :)
אבל אם זה מהדהד עם הקול הפנימי.. אז...