אוטוביוגרפיה.

החיים מתחלקים ל2.

לפני ברוקולי על פיצה, 

ואחרי ברוקולי על פיצה.

איך מסבירים לאחרים את הכאב שלך?

אחת הסיבות שאני מרגיש טוב במקום העבודה החדשה, היא מכיוון לא רק שאני חדש באותו מקום, אלא באותו תחום.

בתחומי הקודם, הייתי דמות מוכרת, מכובדת וידועה. גם אותם אנשים שלא עבדו איתי בצורה ישירה, הכירו אותי, ידעו מי אני, הן ברמה האישית והן במקצועית.

על כן, ידעו את כאבי. 

עכשיו לא.

מודה, זה קל יותר, פשוט יותר, איני מוקף במבטי רחמים. לא מדברים אליי בשקט כי חושבים שקשה לי להתמודד. לא מסתכלים עליי במבט מלא חמלה. 

אני לא מעוניין בזה.

מצד שני, היא הייתה חלק ממני, הלב שלי שזור בנשמתה לנצח, גם היום.

אני מרגיש שהיום אין לי עם מי לדבר על זה, עם האנשים שסביבי יום יום. על כן, איני יודע מה עליי לעשות.

האם עליי לשמור את הכאב לעצמי, שגם אם אחלוק אותו, זה לא שאנשים רבים יבינו?

או עליי לשתף, כדי שידעו מה הסיבה שאני, אני.

היום המון רגשות וכאב עלו. "אתה שקט היום" אמרו לי.

כיצד אפשר להסביר שהשקט הוא בחוץ ואילו בפנים סערה?

"אתם לא בקשר?" נשאלתי. כיצד ניתן לענות לשאלה כזאת, בלי לומר שעם מלאכים בשמיים, לא ניתן באמת להיות בקשר?

שקשוקה ופיתה על הגז.

מה אני רוצה סה"כ?

להיות מסוגל לאהוב שוב.

לעבור דירה זה כזה.. 

• על הפינת אוכל: Wd-40, קופסאת סיגריות, 4 ברגים שלא יודעים למה הם שייכים, 2 בירות ריקות
• במקרר: 8 לימונים (כי סיבות), קרטון חלב, חבילת קבנוס, שאריות לזניה (כי סיבות)
• בארון בגדים כי פרקתי רק חלק: 12 זוגות גרביים, רק 2 זוגות תחתונים, והמכנס הקצר ההוא שלא זכרתי שבכלל יש לי, או איך הוא הגיע לשקיות של המעבר
• החשיבה הזאת שיושבת בצד הראש של "מה, שולחן אוכל של Bradex ב300 שקל? שמע, זה בטח מוצר טוב", אז קיצר, זה לא.

מעניין מה עוד יביא היום הזה.

Never give up.

אם רק היית שואלת, היית יודעת מה באמת קרה.

אם רק היית שואלת, אולי היית מאמינה.

אם רק היית שואלת, היית מבינה שאני לא אדם רע.

אם רק היית שואלת, אולי היית יודעת למה אני מפחד להיות לבד.

מגדל קלפים.

הרי כל דבר שקורה לנו בחיינו, בעל משקל. אחד גדול יותר, אחד קטן יותר, הדברים אינם שווים, אבל בכל זאת נערמים זה על זה, כמגדל קלפים.הבנייה המרתקת הזאת, שאין לי ספק זוכה לשיעור שלם בלימודי הנדסה אזרחית, בחיי היום יום יותר נוגעת לליבנו, רוחנו, חיינו. 

מבנה עדין, מורכב, מוסעף, שאיכשהו עומד על תלו. 

אחד הדברים הנוספים שמעניינים פה, שמספיק שנוריד קלף אחד, והכל עלול להתמוטט.

כך גם חיינו לפעמים. לפעמים מספיק משב רוח קל ככל שיהיה, אך שיקרי, בשביל לגרום לאחד הקלפים ליפול.

ואחריו? כל השאר נופלים בסינכרון מושלם. הקונצ'רטו ברקע.

מה שכן, מעט דבק, והמשב השיקרי לא היה גורם דבר.

Another one bites the dust.