לפני 5 שנים. יום שני, 2 באוגוסט 2021 בשעה 17:27
כמה החיים שלי בדיחה?
קניתי היום וופלים לימון.
אוטוביוגרפיה.
כאן אספר חוויות, פנטזיות, כאב, אהבה, שליטה, דעה, מוסר, חוסר שליטה, סיפורי אמת ופרי דמיוני.
בהצלחה לכולנו.
בהצלחה לכולנו.
לפני 5 שנים. יום ראשון, 25 ביולי 2021 בשעה 16:07
תפיחי בי חיים, תני לי סיבה.
תני לי לקחת ממך כדי שאוכל לתת.
לפני 5 שנים. יום ראשון, 18 ביולי 2021 בשעה 19:41
תאכלס, מה אני צריך?
כפית קטנה עם לב גדול.
לפני 5 שנים. יום שבת, 17 ביולי 2021 בשעה 12:59
אז איך עושים את זה נכון?
אלו שעושים את ה1+1 מתוך הדברים שאני כותב יכולים להניח, ודיי בבירור אגב, שחוויתי דברים פחות סימפטיים.
כבר שנה אני מעיד על עצמי שאני "סחורה סוג ב'".
אך הדבר המתסכל פה הוא, תגובות שמנסות להכניס אותי לאותה מסגרת. לדוגמא אותה אחת שאמרה לי לפני זמן קצר שלדעתה "אני לא בשל" על פי הדברים שאני חושף פה.
בעיניי זה דבר קטן, אדם שלא זוכר את עברו, איך יוכל לבנות עתיד?
הקטע המעצבן ביותר הוא, שאני פשוט לא זוכר איך עושים את זה כבר. מתחילים משהו חדש, מרגש, מרענן, ייחודי.
אולי גישת הcut the bullshit, גישת התאכלס, לא ראויה.
אבל אני שם, לא נהיה צעיר יותר, חסר אנרגיות למשחקים.
רוצה אמיתי, חי, נושם, כאן ועכשיו, מרגש, יצרי, חזק, מנחם, מחבק, אוהב.
אין לי מושג מה מטרת העמוד הזה ביומן המסע.
לא הצלחתי להעביר את מה שרציתי.
נו טוב, so be it.
פוסט אחד יותר טוב, אחד פחות טוב.
לפני 5 שנים. יום ראשון, 11 ביולי 2021 בשעה 18:51
רוצה רק למחוק ולהתחיל מחדש.
לפני 5 שנים. יום שבת, 3 ביולי 2021 בשעה 16:43
אבל הוא דבר נורא.
אבל האם כל אבל הוא זהה? האם האבל של אובדן חבר, שונה מאבל של אובדן בן משפחה, שונה מאבל של אובדן אהובה?
כזה הוא אבלי, הוא שלי ורק שלי. עוטף אותו בשתי ידיים. אף אדם לא יבין. אף אדם שלא חווה אבל דומה לא יבין.
אני מקבל את זה, וזה מובן לי, כי כדי להבין, אחרים יצטרכו לחוות אובדן כזה, ואיני רוצה שאף אדם יחווה דבר כזה.
"Grief can't be shared. Everyone carries it alone; his own burden in his own way."
- Anne Morrow Lindbergh.
לפני 5 שנים. יום ראשון, 27 ביוני 2021 בשעה 17:57
חלמתי עלייך.
היית איתי, פה.
חלמתי עלייך.
לפעמים אני חושב שזה יותר קל שאני אהיה איתך, שם.
אם את שם למעלה.. שומעת.. תעזרי לי לעבור את זה.
לפני 5 שנים. יום שישי, 25 ביוני 2021 בשעה 16:08
עוד מעט שנה מאז שחברת למלאכים.
ואילו אני? כעלה נידף ברוח בארץ האדם.
נושא תפילה שליבך, גופך ונפשך, במבנה הלא מובן לי שם למעלה, החלימו.
אולי עוד ארקוד איתך שוב, מתישהו, למעלה.
לפני 5 שנים. יום חמישי, 3 ביוני 2021 בשעה 3:38
איך יודעים שהכל משתפר מיום ליום? שאני חזק יותר? שאני דוחף את עצמי יותר?
קמתי היום ב05:45 כדי לצאת לרוץ ב6.
מרוצה מעצמי.
לפני 5 שנים. יום ראשון, 30 במאי 2021 בשעה 15:08
בין אם אנו מאמינים, ובין אם אנו לא, בין אם אנו מסתכלים על דרכי האל, ובין אם על דרכי הטבע, או כל דבר שבינהם, הדבר הכי נורא והכי מגוחך שהוענק לעולמנו, זאת האהבה.
כל אדם שמספיק שסיים תיכון, יודע מה היא נוסחא. פשוט, בסיסי, וכל ערך שנכניס, יתן לנו תוצאה כזאת או אחרת. גם במקרה ולא תהיה תוצאה, נדע למה.
מצד שני, אהבה.. אוי אהבה, איזה אויב גרוע ומר הוא.
הרי אם נכניס למערבל הגדול את כל מה שאנו רוצים, מחפשים, זקוקים לו, אותו מערבל מתמטי, לוגי, ארתמטי, הוא יפלוט החוצה משהו, ומשהו יחסר.
לא כי אנחנו לא מוכנים להתפשר, אלא כי הגורל צוחק עלינו.
נחלום על א', אבל נתקל בב'.
נתאהב באהבות נכזבות,
נאהב את זאת שלא אוהבת אותנו חזרה,
נתאהב בזאת שלא נוכל להגשים את חלומותייה,
או שנתאהב בזאת שלא תוכל להגשים את חלומותיינו.
והכי גרוע, הכי כואב, שלעד נאהב את זאת שכבר לא עוד.