אוטוביוגרפיה.

גם אתם קיבלתם טלכרט עם תמונה של אנה פראנק בבקו"ם?

דיון שהתעורר לו במחוזות אחרים.

כתבתי על בוא הגשם, הגשם שוטף הכל.

לאחר שנה שלא הייתי מאחל אותה לגרועים באוייבי, מתחילים דברים חדשים.

עבודה חדשה, בתחומי, מרתקת, מאתגרת, מתגלמת ותפורה בדיוק בשבילי.

כנראה דירה חדשה (בקרוב, עם העבודה), בעיר אחרת, שאמנם אני מכיר מעט (בואו, מדינה קטנה) אבל חדשה לי וזרה לי.

צמיחה פיננסית עקבית.

ריח של אופטימיות.

מה שכן? הכאב עליה לא עבר, לא עובר וכנראה לא יעבור. הייתי רוצה לחלוק את ההתחלות החדשות האלה איתה. 

מקווה שהיא שומעת, רואה, יודעת, מחייכת. בטח משם למעלה הכל נראה כזה קטן. כמו שלונדון נראת כה קטנה מחלון המטוס.

זוכר איזה פעם שרקדנו בגשם.

מתגעגע.

עם הגעגוע, אין ברירה, יש להמשיך, להתחזק, להתגבר, ולהאמין.. שזה שאני מתחיל מחדש, גורם לה גאווה.

השתחוו בפניי בני תמותה.

Who's in?

אם כך, אחכה לך, מתחת לשמיים.

שטוף ממני את חטאיי, את מכאוביי.

עזור לי להחלים.

תנקה את נפשי, ועזור לה לפרוח.

מצא לי נחת, מנוחה, מזור.

מקום תחת כנפי השכינה.

God is in the rain

אבל ההומור שלי שחור.

מאשר לקבל פנייה ממישהי שבאופן ברור לא קראה את הפרופיל שלך,

וכאשר אתה מתעניין, אתה מקבל את התגובה "תרגיע".

קשה, קשה.