אוטוביוגרפיה.

כתבתי על בוא הגשם, הגשם שוטף הכל.

לאחר שנה שלא הייתי מאחל אותה לגרועים באוייבי, מתחילים דברים חדשים.

עבודה חדשה, בתחומי, מרתקת, מאתגרת, מתגלמת ותפורה בדיוק בשבילי.

כנראה דירה חדשה (בקרוב, עם העבודה), בעיר אחרת, שאמנם אני מכיר מעט (בואו, מדינה קטנה) אבל חדשה לי וזרה לי.

צמיחה פיננסית עקבית.

ריח של אופטימיות.

מה שכן? הכאב עליה לא עבר, לא עובר וכנראה לא יעבור. הייתי רוצה לחלוק את ההתחלות החדשות האלה איתה. 

מקווה שהיא שומעת, רואה, יודעת, מחייכת. בטח משם למעלה הכל נראה כזה קטן. כמו שלונדון נראת כה קטנה מחלון המטוס.

זוכר איזה פעם שרקדנו בגשם.

מתגעגע.

עם הגעגוע, אין ברירה, יש להמשיך, להתחזק, להתגבר, ולהאמין.. שזה שאני מתחיל מחדש, גורם לה גאווה.