אוטוביוגרפיה.

You built a fire in my heart,
fed it with your touch, your laugh, your lies,
made it something fierce, something holy,
something I swore would never go cold.

Then you left.
No warning, no last look—just gone.
And that fire, the one you swore was ours,
didn’t fade, didn’t flicker—
it turned wild, turned violent,
turned on me.

It ate through my ribs, my chest, my soul,
left me screaming in the smoke,
crawling through the ashes,
digging through the ruin of us,
trying to find one piece of me
that didn’t die with you.
 
 

The one who left you to wander in the dark has no right to ask which roads you took, what shadows you faced, or how you found your way back to the light.

They were not there to witness your struggle, so they do not deserve to share in the story of your strength. 

What does life teach the hard way?

Don't give your love until you see loyalty.

Keep your plans to yourself until they're reality. 

Stop putting off what matters today for the illusion of tomorrow.

And most importantly, protect your heart, value the love you give, because not everyone is worthy of it.

Hi ChatGPT! What would you imagine a birthday cake in heaven to look like?
 

A birthday cake in heaven might look like a celestial masterpiece, radiating elegance and serenity! Here's how I imagine it:

Heavenly Colors: The cake would feature soft, iridescent hues like pastel blues, ethereal whites, shimmering gold, and pearlescent silver, symbolizing peace and divine beauty.
Light and Glow: The cake would appear to glow gently from within, emitting a soft, warm light. Edible elements might sparkle like stardust, giving it a magical touch.
Design and Layers: It could be a multi-tiered cake with intricate, lace-like sugarwork that mimics clouds, stars, and celestial patterns. Each tier might have delicate angelic wings or halos as decorations.
Toppings and Details:

Edible Flowers: Delicate blossoms like roses, lilies, and orchids crafted from sugar or fondant.
Golden Drizzle: A luxurious drizzle of honey or edible gold cascading down the sides.
Feather Motifs: Fine, feathery details sculpted from white chocolate or fondant to symbolize angel wings.
Flavor: Heavenly flavors could include light and dreamy choices like vanilla cloud, white chocolate mousse, or champagne-infused sponge, combined with fruit accents like raspberry, passionfruit, or lychee.
Finishing Touches: The top might be crowned with a golden starburst or a miniature, glowing angel holding a candle, representing light and joy.
Would you like me to create an image based on this idea?
 
 Yes please.

Thank you.

יום הולדת שמח.
 

The only reason why I am good at giving advice is because I tell others what I wish someone told me.

Each piece of advice is a reflection of lessons learned through my own trials, a distillation of what I needed to hear when no one was there to say it.

In this way, my words are not a kindness but a calculated response to the silence I once endured.

הגשם מזכיר לי אותה.

אני זוכר כמה קריר היה בלילה האחרון שבה הרגשתי נאהב איתה.

אני זוכר איך השתעשענו בלבחור שמות לחיים שחשבנו ליצור יחד. היה שם שאהבתי, והיא גילגלה עליו עיניים. 

אני זוכר את המבט שלה, שחדר תמיד מאוד מאוד מאוד עמוק.

אני זוכר כמה כאב לי בגללה, דווקא כשהייתי על מדים.

אני זוכר איך ליבי נשבר בגללה לאלפי רסיסים.

אני זוכר שגם אחרי שזה נגמר, היו רגעים שהרגשתי אותה עמוק בפנים.

אני זוכר כמה הבטחות הובטחו, כמה מילים נאמרו.

אני זוכר את השקט המוחלט כשזה נגמר.

אני זוכר שאמרו לי "אבל... חשבתי שאתם אוהבים". לו רק זה היה כל כך פשוט.

אני זוכר שרציתי ליצור איתה חיים.

זה לא נכתב רק עליה... זה נכתב גם עליה.

האחת, לא איתנו, ואילו השנייה, איתנו, אך לא איתי.

רעה היא האהבה. רעה.

לא יודע אם זה נכתב עבורה או עבורה. אולי בעיקר לעצמי.

אולי בגלגול אחר.

אולי בזה, ואולי באחר.

תקופה עמוסה במחשבות.

מה קורה לי? בדיוק מה שחשבתי. כמות הדברים שהמוח והלב שלי שמו בצד בשנה האחרונה שאת חלקה ניכר ביליתי על מדים הייתה עצומה. 

אבל אט אט הם חוזרים לבמה.

"עוד קצת יותר מחודש היית צריכה לחגוג יום הולדת" חשבתי הבוקר תוך כדי הצצה בשעון.

"טוב, ניסיתי עם החדשה הנוכחית, הלב שלי ושלה לא משדרים על אותו גל" חשבתי לפני זמן קצר בנוגע להיא שיצאנו רק לכמה דייטים.

"יום אחד אני אצטרך לחפש מקום עבודה חדש. לא רע לי פה, אבל צריך לעשות את הצעד הבא" חשבתי אחרי שבוע עבודה ארוך שבוע שעבר.

"יותר ממה שאני כועס עליה, אני כועס על עצמי" בהקשר של ההיא.

"איך אני אתגעגע אליהם" שהבנתי שבן משפחתי ומשפחתו כבר הזמינו את הכרטיסים, הרילוקיישן שלהם מעבר לפינה.

"האם הנפש שלי סדוקה ומוצלקת לעד?" תהיתי, באיזה יום לא מזמן שהרגשתי kinda down.

"מתי תפסיק השטות הזאת שאני אקפוץ ואתכווץ כל פעם שאני שומע אופנוע עובר\אמבולנס נוסע\סתם משהו כבד נופל?" שאלתי את עצמי כשקפצתי באמצע פגישה בגלל רעש כלשהו בחוץ.

"האם אי פעם אוהב שוב?" אני שואל את עצמי כל בוקר.

בא לי לכתוב מכתבים. 

לאבינו שלמעלה.

להיא שכבר לא איתנו, אלא עם אבינו.

להיא שלא יכלה לאהוב אותי כפי שאהבתי אותה.

להם שגם עלו.

לרבים.

כן, גם לך.

One day, I hope you look back at what we had, and regret every single thing you did to let it end.