איך מסבירים לאחרים את הכאב שלך?
אחת הסיבות שאני מרגיש טוב במקום העבודה החדשה, היא מכיוון לא רק שאני חדש באותו מקום, אלא באותו תחום.
בתחומי הקודם, הייתי דמות מוכרת, מכובדת וידועה. גם אותם אנשים שלא עבדו איתי בצורה ישירה, הכירו אותי, ידעו מי אני, הן ברמה האישית והן במקצועית.
על כן, ידעו את כאבי.
עכשיו לא.
מודה, זה קל יותר, פשוט יותר, איני מוקף במבטי רחמים. לא מדברים אליי בשקט כי חושבים שקשה לי להתמודד. לא מסתכלים עליי במבט מלא חמלה.
אני לא מעוניין בזה.
מצד שני, היא הייתה חלק ממני, הלב שלי שזור בנשמתה לנצח, גם היום.
אני מרגיש שהיום אין לי עם מי לדבר על זה, עם האנשים שסביבי יום יום. על כן, איני יודע מה עליי לעשות.
האם עליי לשמור את הכאב לעצמי, שגם אם אחלוק אותו, זה לא שאנשים רבים יבינו?
או עליי לשתף, כדי שידעו מה הסיבה שאני, אני.
היום המון רגשות וכאב עלו. "אתה שקט היום" אמרו לי.
כיצד אפשר להסביר שהשקט הוא בחוץ ואילו בפנים סערה?
"אתם לא בקשר?" נשאלתי. כיצד ניתן לענות לשאלה כזאת, בלי לומר שעם מלאכים בשמיים, לא ניתן באמת להיות בקשר?
