אוטוביוגרפיה.

בין אם אנו מאמינים, ובין אם אנו לא, בין אם אנו מסתכלים על דרכי האל, ובין אם על דרכי הטבע, או כל דבר שבינהם, הדבר הכי נורא והכי מגוחך שהוענק לעולמנו, זאת האהבה.

כל אדם שמספיק שסיים תיכון, יודע מה היא נוסחא. פשוט, בסיסי, וכל ערך שנכניס, יתן לנו תוצאה כזאת או אחרת. גם במקרה ולא תהיה תוצאה, נדע למה.

מצד שני, אהבה.. אוי אהבה, איזה אויב גרוע ומר הוא.

הרי אם נכניס למערבל הגדול את כל מה שאנו רוצים, מחפשים, זקוקים לו, אותו מערבל מתמטי, לוגי, ארתמטי, הוא יפלוט החוצה משהו, ומשהו יחסר.

לא כי אנחנו לא מוכנים להתפשר, אלא כי הגורל צוחק עלינו.

נחלום על א', אבל נתקל בב'.

נתאהב באהבות נכזבות,

נאהב את זאת שלא אוהבת אותנו חזרה,

נתאהב בזאת שלא נוכל להגשים את חלומותייה,

או שנתאהב בזאת שלא תוכל להגשים את חלומותיינו.

והכי גרוע, הכי כואב, שלעד נאהב את זאת שכבר לא עוד.