משמעות החיים.
גם הערב, בארוחת הערב המשפחתית, פעם נוספת, נגענו במוות.
לא מזמן, בן משפחה קרוב הלך לעולמו.
נכון, הוא גר בחו"ל, ונכון, הקשר לא היה יומיומי, אבל זה נגע, וכאב.
עבר קצת זמן מאז, אבל זה עדיין משהו שעולה ודנים עליו, במיוחד עקב המורכבויות של הדברים שצריך לטפל בהם לאחר שהוא הלך.
יש שם גם מורכבות מבחינת הזוגיות שהייתה לו, דבר שגורם לי להיזכר לצד איזה אישה אני ארצה לחיות את חיי.
אני בן 37, נחלתי אין ספור כשלונות בזוגייות כאלה ואחרת. חלק מהכשלונות באשמתי, חלקן באשמת הצד השני, ובחלק... אף צד לא אשם, זה פשוט לא היה זה.
זה יהיה קרינג'י מאוד לכתוב שנמאס לי להיות לבד, אבל זאת המציאות.
לא כי אני לא יפה מספיק, חכם מספיק, שרמנטי מספיק או מוצלח מספיק. אני לגמרי כל הנ"ל. אני פשוט בררן, ולא מוכן לוותר על העקרונות המנחים שלי.
אני לא מוכן לאהוב מישהי יותר ממה שהיא מוכנה לאהוב אותי.
לצד העובדה שעוד יומיים אני שוב חוזר למדים, אני משתדל מאוד לא להעסיק את עצמי בזה.
מצד שני, היה נעים לדעת שיש מי שמחכה.
מצד שלישי, אני באמת רוצה שידאגו לי?
יצא לי לחשוב לא מזמן על אחת, עבר זמן מה מאז הקשר שלנו. אבל בכל זאת, זה היה קשר של כשנה וחצי, שהיו בו מילים כמו אהבה, משפחה וכיוב'. בסבב א' של המילואים, למרות שהיא ידעה היטב היכן אני נמצא, ומה תפקידי, מעולם לא טרחה לשאול לשלומי.
עכשיו תאמרו שאני מתעסק בשטויות, ו "נו באמת, מה אכפת לך, היא המשיכה הלאה" ו "אוי נו אתה סתם מחפש על מה להתעצבן, יש דברים חשובים מזה".
בינינו? צודקים. אבל האם זה צובט במידה? כן.
וזה רק דוגמא אחת לאחת.
יש דוגמאות אחרות, לאחרות.
אז, מה המשמעות של מה שאני הולך לעשות עכשיו בצפון הרחוק? קשה לומר.
אולי לעזור לאחרים לשמור על המסע של חיפוש אחר משמעות החיים שלהם.
ואז, אולי, יגיע גם תורי למצוא את שלי.