כשהעיניים אל הרי הלבנון,
כשהחברים בחו"ל,
כשהנפש סדוקה,
עדיין המסע אחר האהבה עצמה קיים.
לא מסע עבור מי שתספק אותה, אלא עבורה עצמה.
לא את לא בשבילי
אני לא בשבילך
אבל כל השבילים מובילים לליבך
זה לא ככה איתי
אבל אני ככה איתך
את מושכת אותי
ואני שוב נופל
את שוברת דברים ואני מקלל
את רעה זה כואב
ואני ככה איתך
כשאת בוכה שם לבד
זה מעדכן לי את הלב
אני שנייה מלבוא לישון לך על הכאב
אבל עשית לי צרות
סיוטים בלילות
כמו שפגעת בי
לא פגעו בי גם אלפי כישלונות
והלבד עמוק
לא זה לא אמיתי
עשית אותי משוגע תוסיפי גם חרדתי
וההורים שלי כואב להם לשמוע אותי
נדפק לאט לאט מאהבה
ולא היה לי ספק שזה בסוף יתפרק
זה היה לא בריא אבל היה מספק
שהיית מחכה סוף היום לחבק
וזה נגמר אכזרי
זה נגמר לא יפה
אני מכין מהרגל פעמים קפה
ואני לא מתעורר מאותו הלילה איתך
כי נפרדנו וחזרנו כבר מלא פעמים
היית באה לי כמו שמש ויוצאת בגשמים
הייתי למטה שעות חייגתי מאה שיחות
מה שכתבת לי לא כתבו לי באלפי מנגינות
והלבד עמוק
לא זה לא אמיתי
עשית אותי משוגע תוסיפי גם חרדתי
וההורים שלי כואב להם לשמוע אותי
נדפק לאט לאט מאהבה
תגידי מה כבר לא ניסיתי כדי לשכוח אותך
התמונות הלכו לים והפרחים אל הפח
אני אהבתי אותך כמו שאיש לא אהב
אני מריח את כל הבגדים שלך עד עכשיו
כי הלבד עמוק
לא זה לא אמיתי
עשית אותי משוגע תוסיפי גם חרדתי
וההורים שלי כואב להם לשמוע אותי
נדפק לאט לאט מאהבה
רוסי שהתדרדר למזרחית... ראיתם מה זה?
