אוטוביוגרפיה.

שבוע הבא זה מגיע. סבב #5.

נכון, לא דיברנו על #4, אבל בואו, זה היה איראן, זה היה ברור שיקראו, אבל זה היה קצר, אז לא דובר.

אבל כן, #5. הפעם עזה. לא יודע אם תהיה הפסקת אש, לא הפסקת אש, איזה גיזרה, בפנים, בחוץ, אבל מה שצריך לקרות, יקרה.

כמה פעמים שמעתי כבר את השאלה "אתה לא חושש?" "אתה לא מפחד?" "אם יקרה לך משהו?"

חיוך, "סופרמן" אני מגיב, ומשנה נושא. 

אבל בפנים התשובה אחרת. התשובה האחרת נאמרת חרישית, רק לעצמי.

"אם יקרה, יקרה. אבל אולי אם ממש יקרה... לפחות אזכה לראות אותה שוב."

אבל יאללה, עזה, Here I come bitch.

נראה לי יהיה לי הרבה זמן לכתוב שם.