שעון חול של מילים

דמייני לעצמך חדר גדול קירותיו שחורים, החדר חשוך, על סף הבלתי אפשרי לראיה, בעיקר כי במרכזו מוקפת בנרות בוהקים מיטת משחק, עור שחור, עץ מסיבי, יציבות מובטחת.

אותי לבוש בבגדי משחק, חבל אחד או שניים מלופפים ומונחים על כתפי באלכסון. חגורת משחק וממנה תלויים אבזרי העינויי היומיים, ההפתעות שלך.

את לפני, חלוק סאטן ארוך מפריד בין עירומך ובין החדר.

ידיים על כתפיך, לחץ מכוון אותך אל המיטה.

משעין אותך אל המיטה, פושט את החלוק.

הופך, נושק לך, רכות וארוכות.

מניף אותך אל המיטה.

משכיב.

מסדר אותך בנוחות.

מרים יד, ומוסיקה מתפשטת בחדר.

מבעד למוסיקה, דרך החושך את מבחינה בדמויות, נעות, מתקרבות אל מעגל האור אך נשארות מחוץ לו.

אני מתקרב אל אוזנך ולוחש לך, היום נשחק ב......