לפני 4 שנים. 16 באוקטובר 2020 בשעה 8:01
אז הלכת , ואז חזרת , ושוב הלכת ואז חזרת וחוזר חלילה...
CORONA TIME זה זמנים מוזרים. השגרה החדשה של עבודה מהבית, לבוש חדש של מסכות ובגדים ישנים שלובשים יום אחר יום בבית. חוסר הודאות הבריאותית והכלכלית ובכלל. התיסכול האדיר מהמצב הפוליטי שמנהל את כולנו בחוסר מעש ושל חוסר האונים הכללי. צריך להתרגל למציאות חדשה.
ובתוך כל אלה, עקרת את עצמך ממני גם אם אתה מופיע לגיחות מדי פעם והבדידות הזאת הורגת אותי. הגעגוע הזה למגע אפילו מגע חברי וחיבוק פשוט הורג אותי לאט לאט.
ואני שוקעת לי לאט אבל בטוח : שעמום , הלקאה עצמית על מה שהיה , שנאה עצמית, שנאה אליך, ובעיקר געגוע עצום שתחזור ותהיה כאן שוב.
עקרת את עצמך ממני אבל בלב עמוק נשארת עדין נטוע חזק .
