לאהוב את עצמי

אני לומדת לשנוא אותך על אותם הצדדים שבך שלמדתי להכיר לאחרונה.

אולי הם היו שם תמיד,  אבל אומרים שהאהבה עיוורת, אז לא ממש ראיתי.

וגם כשראיתי- הדחקתי. וגם כשלא הדחקתי - האמנתי שדברים ישתנו.

וגם כשהבנתי שהם לא ישתנו - אמרתי לעצמי שזה ענין של מאזן, והטוב גובר על הרע.

אבל כנראה שזה לא כך. האהבה לא עיוורת , היא פשוט מטמטמת את שיקול הדעת.

והכי נורא זה שגם כשאני לאט לאט מתפכחת, אני עדין מוכנה להסתפק בפרורים.

ואז מגיע החלק הנורא ביותר

תוך כדי התהליך לשנוא אותך אני מתחילה לאט לאט לשנוא את עצמי על העליבות הזאת.