אחרי הסערה , אחרי האבל הפנימי וההתמודדות עם הרצון שלא לאבד אותך, אחרי כל אלה אני מוצאת את עצמי בחשבון נפש בלי למצוא את התשובה הנכונה.
אני מוצאת את עצמי מתרכזת בעצמי
בהקשבה עצמית לי - מה אני רוצה ומתי ואיך, במקום להקשיב לסביבה מי רוצה מה
בסיפוק הרצונות העצמיים לעצמי ולא לאחרים, בתחושה של סיפוק אם עשיתי משהו למען עצמי במקום תחושה מרוקנת שהייתה לפני כן כשעשיתי הרבה אבל למען אחרים , במקום תחושה מתוסכלת כשעשיתי למען אחרים ואת עצמי תמיד השארתי אחרונה בתור (והתור לעצמי אף פעם לא הגיע)
בשקט שיש לי לפעמים, שקט שהייתי צריכה אותו כל כך, במקום רעש תמידי שהיה בי ומסביבי
בתחושת שליטה על חיי כי אם אין אני לי מי לי
באהבה שיש לי לעצמי, משהו שתמיד היה חסר לי, כי (שוב) אם אין אני לי מי לי
ועם כל אלה אני תוהה לפעמים מה היה קורה אילו, האם הייתי מחזירה את הגלגל אחורה? אני באמת כבר לא יודעת.
תוהה בלי למצוא את התשובה הנכונה.
