אני אוגרת.
כבר תארתי את עצמי כקיפודה, דורבן, ארמדילו, כולם באים לתאר תכונה מסוימת שלי, אך האמת היא שהתאור המדויק ביותר הוא אוגרת.
אני אוגרת הכל בתוכי, משתדלת לא להראות ובוודאי לא לומר החוצה, את מה שמתרחש פנימה.
באופן טבעי אני במיוחד לא משתפת בקשיים. גם את הפרידה התחלתי לספר לסביבה הקרובה שלי רק לאחרונה.
יש משהו בשידור כלפי חוץ את הטוב והיפה, את האטרקטיבי. תנסו לחפש באינסטגרם תמונה של קושי, תמונה שלא מוציאה לנו את העינים...פשוט אין.
וכך עטינו כולנו מסיכה כלפי חוץ בזמן שמאחוריה מסתתר אדם אחר. אדם שרק בינו לבין עצמו בודד, מלא פחדים, ביקורתי לעצמו ולפגמיו, מרגיש לא שלם ולא מספיק מספק את הסחורה.
וככל שמתקיים פער גדול בין זה שמשודר החוצה לבין זה שקיים באמת, הפער הזה רק מזין עוד יותר את הפחדים והביקורת העצמית המתקיימים פנימה.
וכל זה בכלל לא עלי, אני הרי ללא פחדים או קשיים, אין בי שריטות ואני בודאי ללא ביקורת עצמית. אצלי הכל מושלם!
