לאהוב את עצמי

לא ברור אם זו תקופת הקורונה ששינתה לי משהו או הפרידה שהיתה, אולי אלה הסערות החיצוניות והפנימיות שעשו זאת. לא ברור.

בתקופה האחרונה אני מחפשת שקט. צריכה את השקט שלי.

קשה לי לחזור לשגרה בעבודה, אנשים סביבי ורעש חיצוני עושים לי גם רעש פנימי.

קשה לי להניע את עצמי לפגוש חברים, לייצר שיחה. זה מערער את השקט שאני מחפשת.

גם כשכבר מגיע הרגע למשהו שנקבע מראש מתחיל לחלחל בי החשש: שיחדרו לפרטיות שלי, שזה יעיק, שאחפש לברוח מהר מהמתוכנן כדי לחזור לקונכיה שלי.

לפעמים אני נמנעת, רק כדי לא להיות בסיטואציה הזו. רק לא לאתגר את עצמי. שקט זה המקום הבטוח.

אם רק היה מביא לי מנוחה ורגיעה... איך זה שכשאני בשקט הזה אני עדין ברעש הפנימי שלי, בחוסר השקט?

ועדין אני מעדיפה אותו - לפחות הרעש הזה הוא ביני לבין עצמי. לפחות אפשר להשתיק אותו בסדרת טלויזיה טובה או בשינה של שעות.

מאחלת לעצמי ימים של שקט ...