... ואז צצת, בין אשמורת שניה לשלישית. וזה מוזר שהופעת לי כך בחלום כי הרבה זמן שכבר לא חלמתי אותך.
לא זוכרת מה זה היה בדיוק אבל היית שם, הצטרפת אלי לאנשהו, וזה הפתיע אותי, אפילו מתוך החלום, שאחרי כל כך הרבה זמן פתאום הגעת.
ומתוך ההפתעה דברים התגלגלו, וגם היא הגיעה וגם הוא הגיע, וזה התחיל נחמד, מחויך.
אבל דברים המשיכו להתגלגל ולאט לאט צצו הקטעים הקשים שהיו מנת חלקי מאז ומתמיד, ועכשיו חוויתי אותם שוב.
את האכזבות והתיסכולים ואת כל הרגשות האלה שאין להן מילים מדויקות אבל הן היו שם במלוא העוצמה, גם תוך כדי האשמורת. כפי שהיו שם בעבר בזמן ערות.
ואני זוכרת שהתעוררתי עם התחושות האלה, זוכרת הכל.
ואני זוכרת שתהיתי לעצמי אם הביקור הזה בין אשמורות, זה טוב או רע.
ואני חושבת לעצמי שזה בעצם טוב ולו רק בגלל שהצבע עכשיו אינו רק ורוד, אלא שלל טכניקולור מעורב. כמו המציאות.
ולו רק בגלל שאפשר לראות עכשיו את המציאות בצורה יותר בהירה.