לאהוב את עצמי

עדיין בונה את חיי, בשתי ידיי, לאט לאט

קצת קדימה קצת אחורה, זו התנועה. זו ההרגשה.

מתרגלת לחיים אחרים אבל עדין יש את הרגעים האלה שלבד זה לבד. מדי.

הרגעים שקורה משהו טוב ואין את מי לשתף, שישמח איתי.

הרגעים שקורה משהו קשה ואין את מי לשתף, שיקיף אותי, יבין אותי, ירגיע אותי.

אפילו רגעים בהם צריך להתמודד עם החיים וזו התמודדות שלי עצמי בלי לחלוק אחריות.

נכון, בסוף צולחים את כל הרגעים. האלה והאלה והאלה, אבל באיזה מחיר... 

הודעות ששולחים לי מדי פעם ושואלים את השאלה הניצחית "באיזה מילוי את?", בפעם הבאה אשקול לענות שאני במילוי של כל הרגעים האלה שספגתי לעצמי ונשארו רק בתוכי ולא יכולתי להוציא החוצה.