משפטים הוחלפו ואז זה נחת עלי. נשאלה השאלה "אז מתי חוזרים לחיות?"
אני מודה שהשאלה קצת הפכה אותי, מכילה בתוכה כל כך הרבה שאלות.
חוזרים
מה זה חוזרים? לאן חוזרים? מה שהיה בעבר אלו חיים שמתו. נעלמו. לא חוזרים אליהם לעולם, ולא לחיים שכמותם, לפחות לא לחיים שמכילים סממנים מסוימים.
לחיות
מה זה לחיות? מה זה מכיל בתוכו?
לשמוח? לקום כל בוקר בתקווה? לתת מקום לאדם נוסף בחיי? לחוות רכבות הרים של ריגושים אך גם נפילות?
מתי
זאת הראשונה במשפט אך היא צריכה להיות האחרונה, רק אחרי שממקדים את התשובות לשאר המילים: מה מהות החיים שיהיו.
ואני?
אין לי מושג.
כרגע יום רודף יום, משימה רודפת משימה, לא עוצרת לחשוב מה התשובות.
נכון המצב השתפר. כבר מסוגלת להקים את עצמי מהמיטה (לפעמים בקושי רב). כבר מסוגלת לצאת לעוד יום (וזה לא קורה בכל יום). כבר מטפלת בנושאים שדורשים טיפול (לא בכולם. עדיין מדחיקה את חלקם).
אך מעבר לאוטומט המחויב, אני לא רואה מטר קדימה. לפעמים כשאני מנסה לראות זה מפחיד כל כך ומייאש כל כך שעדיף לא להסתכל.
אז מתי חוזרים לחיות?
