המסע לתוך עצמי

לא הייתי פה המון זמן ויש לזה סיבה טובה.

אשתף אתכם שהכרתי פה- ואני מדגיש פה בכלוב- את אהבת חיי, את אשת חלומותיי, אישה שאני בוחר כל בוקר מחדש וכל לילה שאנחנו הולכים לישון מחובקים יחד אני אומר תודה כי זה כל כך לא מובן מאליו, זאת האישה שחיפשתי 40 שנה "במדבר" עד שזכיתי להכיר את בת זוגי בשנה וכ3 חודשים האחרונים, את ארוסתי (הצעתי לה בשבוע שעבר), את אישתי ואם ילדי בע"ה.

אז לכל מי שקורא.ת את הפוסט הזה, תדעו הדרך ארוכה ומלאת מכשולים וכל כך הרבה עוגמת נפש. תאמינו לי אני יודע על בשרי כמה היא קשוחה ומתישה. אבל וזה אבל גדול, לא סתם חכמנו חז"ל כתבו לנו - "יגעת מצאת תאמין". תמיד תשמרו על האפטימיות ותאמינו בעצמכם.ן , תאמינו שמגיע לכם.ן, אל תתפשרו וזה בסוף יגיע בע"ה גם בשבילכם.ן . אני בטוח בזה, אני מאמין בזה בכל ליבי.

אבל השיתוף שלי הוא לא מטרת הפוסט, פשוט אני חושב שלא היה ראוי שאכתוב פה פוסט אחרי כל כך הרבה זמן בלי לשתף אתכם בקטנה על הדרך שעברתי, על כמה שזכיתי וכמה אני מתרגש לקראת העתיד המשותף שלנו יחד.

יצא לי להיתקל פה בהרבה פוסטים של א.נשים בתחילת הדרך שלא באמת יודעים איך ומאיפה בכלל מתחילים לחקור את העולם הזה.

אז אשתף אתכם.ן שהדרך שעברתי בגלגול השני שלי פה , התחילה בתהליך לימודי עמוק ויסודי.... זה מתחיל בתיאוריה והרבה צרכים, יצרים, דחפים ורגשות פתאום מתחילים לצוץ בתוך עולם כל כך מופשט, סמנטי, אפור. המסכות יורדות וממש לא קל למצוא את עצמך בתוך העולם הזה שלנו בכלל ובתוך הכלוב בפרט. עכשיו עד פה אני רק מדבר על התיאוריה , בכלל לא התחלתי עדיין לדבר על הפרקטיקה כן?

ואז עוברים לחלק המעשי- מכירים מישהי. פשוט אה לא? אז מה זה לא, למצוא מישהי שמרגישה מתאימה לפי הכרטיס והבלוג שתענה לך, זה לא פשוט בכלל. עכשיו לזה צריך להוסיף היכרות עמוקה וחיבור שתחזיק במבחן המציאות פנים מול פנים. 

אם כבר זכיתם והגעתם לשלב הזה, אנחנו מגיעים לשלב קריטי- "תיאום ציפיות". בשלב הזה אני לא מדבר על מטרת ההכרות או איך רואים את העתיד יחד. אני מדבר על הציפיות באופן הבדסמי- פרקטי. אני מדבר על להסיר את כל המסכות ולחשוף את כל מה שמדליק ומחרמן אותנו, את מה שעושה לנו טוב, את מה שאנחנו צריכים חייבים שיהיה לנו אחרת כל דבר פחות מזה, זאת תהיה התפשרות. התפשרות שעם הזמן נתרגל אליה, נשתעמם ונאבד עניין.

קרה לנו כל כך הרבה פעמים בעבר לא? ולמה בעצם? כי לא תקשרנו את זה כמו שצריך לפרטנר.ית או שאולי לא היינו מספיק מודעים למה שהנשמה שלנו צריכה כי למה להסתכן באולי להרוס משהו שהוא כל כך נוח? משעמם... אבל נוח. מדליק... אבל לא באמת מחרמן. זה אולי בכיוון, אבל כל כך לא זה...

אז ככה, חברה ממש טובה ומוכשרת של השמש שלי שהפכה להיות משפחה שלי (אציין ואדגיש שמבחירה ולא מתוך הכרח), החליטה להרים את הכפפה לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא לכולם, לכולנו פתרון מעניין ומאוד מאוד פרקטי. משחק קלפים בשם "קינקי קארד", משחק קלפים שעוזר לנו להסיר את המסכות שכל כך קשה לנו להוריד ופשוט לפתוח הכל ולתקשר.

זה כלי, כלי שצריך להיות בארסנל הצעצועים של כל אחד מאיתנו, כלי שיעזור לנו לא להתפשר על נוח, לא להשתעמם ולאבד עניין, ללמוד על עצמנו ועל הפרטנר.ית, לחדש, לאתגר ולמתוח את הגבולות כל הזמן. 

אז אחרי שהיא השקיעה, עבדה ועמלה על הפרויקט הזה כל כך הרבה. בואו נעזור לה להגיע ליעד שלה בהדסטארט בשביל שהכלי הכל כך חשוב הזה יצא לאוויר העולם.

https://headstart.co.il/project/68440

קשה לנסות להעריך " צורך" שקיים בך, לפני שידעת שהוא קיים ,
במיוחד אם חשדת בו ובחרת להדחיק אותו .
זאת בחירה לא?

אבל מתי לומדים להעריך?
כשנקודת האיזון במקום ש"נוח" לנו נשברת וצרכים מנוגדים מתנגשים .

קחו לדוגמא את הפלאפון שלכם ותשאלו את עצמכם: "מה יקרה אם הוא יגנב?"

אני מאמין שהתשובה תהיה ממקומת איפשהו בין:
"יאו איזה סרט רע!...."
לבין "זהו זה הסוף שלי,
אני מת!...." לא?:)

מישהו העריך אותו אי פעם?

לא באמת אותו,
אלא אותו כאמצעי שמאפשר לנו לעשות את כל הדברים שאנחנו בוחרים
לעשות איתו כל יום?

הבנתי על עצמי שאני לא באמת מעריך את היצר האפל הזה והרצון לשלוט ,
אם אני באמת לא אכנע ואתמסר לו ,

רגע, אבל לא ידעתי שיש בי בכלל צורך להיכנע ולהתמסר
ועוד למי !? לעצמי?

מי יודע אולי בסוף אצליח לשחרר...

לשחרר לעצמי סוף סוף את הנשמה !

יש מצב שהכל בסוף מסתכם לדבר אחד -
בלבחור,
בלבחור נכון?

ולמי שבאמת רוצה להתרגש הוא מוזמן להקשיב ולא רק לשמוע את השיר .

שבוע טוב לכולם,
מאחל לכולנו לבחור נכון

אתם חושבים שכל יצירה היא בהכרח אומנות,

כמו שכל אומנות היא בהכרח יצירה?

אני חושב שכן,

הכל עניין  של מימדי העומק בעולם המופשט

שבו היוצר רצה לשקף.

לאותם רסיסים מנבכי נשמתו,

אותם רצה לחשוף ולבטא כלפי חוץ.

כנער מתבגר, אני זוכר את עצמי מנסה ליצור כלים

בכדי שתהיה לי "מיומנות דיונית אומנותית".

אני זוכר שתמיד התרשמתי מעומק ואינטליגנציה,

הם אלמנטים מרשימים באישיות של בן אדם.

את הרמז הראשון שלי אני זוכר שהגיע באופן אירוני דווקא מתוך פרסומת בטלויזיה,

"באומנות כמו באומנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה"

זוכרים?

ואז הבנתי שכל אחד רואה את הדברים בצורה שונה ובעומק אחר. 

מי אמר בכלל שאנחנו משדרים על אותו התדר?

סגלתי לעצמי בזכות זה מעין כלל אצבע חדש,

יש להזהר מלהכנס ל"מלכודת הסמנטית",

קיימת אפשרות ממשית שאני והאדם שמולי

לא מדברים בכלל על אותו דבר, 

למרות ששנינו קוראים לאותו הדבר באותה צורה.

סבלנות,

סובלנות

ואהבת חינם.

שבת שלום ועוד מעט כבר שבוע טוב לכולם,

אנשים מעניינים ואינטליגנטים שכמותכם.