שתמיד אני נשאלת כאן.
אמנם כפי שעדכנתי אצלי בעמוד אני לא מחפשת כרגע, אבל עדיין השאלה הזו ממשיכה לעלות שוב ושוב, אז מפרסמת את התשובה שלי לטובת הכלל, ובכלל בשביל מה יש בלוג אם לא כדי להכיר אותי יותר :)
*מה אני מחפשת
אני מחפשת עבד.
אבל אחד כזה שהוא עבד במהותו.
שרוצה להתמסר אליי, ולא מפחד משליטה שתחלחל לו לחיים, שמוכן לעשות תהליך ולהגיע אליו בלב נקי, פתוח ושלם ולתת הזדמנות אמיתית.
אני לא מתפשרת, אצלי זה הכל או כלום, אפס או 100 וזה חייב להיות בדיוק כמו שאני רוצה.
השאיפה שלי היא להיות כל חייו של הנשלט שלי והשליטה שלי היא 24/7 כולל משימות, דיווחים ואישורים במהלך היום, גם כשלא נפגשים פיזית.
אני לא רואה בדסמ כתבלין או משחק אלא כדרך חיים של ממש.
אני בוחנת בקפידה כל עבד פוטנציאלי שפונה אליי, ומודה, קשה לעבור את המבחנים שלי.
*מה אני אוהבת
זו כבר חתיכת שאלה.
אני אוהבת המון דברים ויכולה לספר שאני אוהבת שמעריצים אותי, מתפללים אלי ומנשקים לי את כפות הרגליים, שאני אוהבת החפצה, השפלה, מכות לביצים, לירוק אוכל או שאריות, אבל כל הדברים האלה שוליים, כי כשאני חושבת על זה, בפועל מה שאני יותר אוהבת זה מה שעומד מאחורי הסיטואציה ולא את האקט עצמו, כלומר את הערך הפסיכולוגי המחשבתי או הרגשי שנלווה לזה. הרי פנטזיות ואקטים הם דבר משתנה כל הזמן, ועם הזמן גם הרגש מתקהה ואז נהיים יצירתיים יותר.
אני חושבת שבעיקרו של דבר אני נהנית מהקצוות, אני אוהבת ללמוד, לחקור, לגלות את הטריגרים ולגעת בדיוק איפה שכואב, לשחק בקצה של האמון, עד כמה תלך רחוק בשבילי, כמה כאב תצליח לסבול, עד כמה אצליח לחווט לך את המוח שתרצה את מה שלא רצית לפניי, כמה אמון תתן בי וכמה אתה מסוגל לסמוך עליי- לכן הסיטואציה הפיזית משתנה ויכולה להתבטא בהמון דרכים ובכל מיני אקטים.
מבחינה פרקטית אני מתחברת לעינויים, עונשים וגינונים מימי הביניים כשהיו מעמדות ברורים וככה זה היה טבעי, כל אחד הבין את מעמדו וכולם חיו עם זה בשלום.
חשוב לדעת באופן כללי שיש הרבה סיטואציות שזכות הדיבור נשללת והתקשורת מולי, אם נדרשת, מתבטאת באמצעים אחרים.
אני אוהבת להחפיץ, לדוגמה שימוש כהדום לרגליים, שולחן, כיור, שטיח, מתלה למגבת, שעון מעורר, התלבטתי אבל מוסיפה גם אסלה למרות שזו סיטואציה אינטימית שאגיע אליה רק עם מי שבאמת יזכה.
השפלות כמובן, באופן כללי לא מתחברת למושג השפלה, זה מושג פריבילגי של מי שיש לו מעמד. במערכת יחסים של שליטה העבד הוא בעצם מישהו שלעולם לא יהיה לו סיכוי איתי ב"עולם האמיתי", כי הוא נמוך מאד בסולם הדרגות, יותר מכלב, הוא אפס שאין לו זכויות כמעט לכלום ובהשוואה אלי כל כך קטן, על כן הוא מקבל את היחס המגיע לו.
שליטה מלאה מתבטאת גם בהנאות, באינטימיות וגם בצרכים המיניים; מרגע שהוא שלי או מעוניין להיות, גם הזין והביצים שלו בבעלותי- אני מחליטה מתי הוא יחווה עונג מיני ואם בכלל מגיע לו וכמה זמן ואיך, וכמה שהוא יחזיק יותר זמן בלי הצורך הזה ככה יותר טוב. חגורת צניעות כמובן היא גם חלק מהעניין.
באופן כללי, עבדים לא צריכים להנות אלא להשתעבד ולשרת, וכפועל יוצא גם בליינים גדולים הם לא כוס התה שלי.
לאור מה שכבר כתבתי מיותר להוסיף אך מוסיפה בכל זאת שעבדים שנמצאים בזוגיות או בקשר אינטימי כלשהו הם לא פוטנציאל עבורי, מהסיבות שכבר רשמתי, ולא אל תצפו לסימטריה במערכת יחסים שבמהותה אינה שוויונית.
מטלות כמובן זה חלק אינטגרלי כחלק ממילוי הצרכים שלי וזה כולל הכל: שטיפות, בישולים, כביסות, כלים, וסינגורים. מטלות בית לרוב נעשות בעירום ואני גם מכניסה פלאג או כולאת בכלוב, יש בזה אלמנט מסרס ומספק עבודה טובה יותר מנסיוני.
כמובן שיש עוד המון פרטים שונים והרבה אספקטים נוספים אבל התייחסתי לחשובים מביניהם.
*מה חשוב לי
הבסיס של הבסיס- אמון
בלי זה אין לנו מה להתקדם בכלל, וכן גם הסתרה של האמת, גם שקרים קטנים וגם שקרים לבנים, נחשבים שקר. ותסמכו עליי, בסוף אני מגלה הכל.
ניראות- אני צריכה לדעת מי המועמד הפוטנציאלי שפונה אלי, אני בוחרת עבדים קצת כמו שבוחרים בהמות בשוק, אז כן חשוב לי להבין שזה עומד בציפיות ובצרכים שלי.
זמינות- לפחות פעם בשבוע, והעדיפות לימים ארוכים וכמה שיותר וכמובן גם כשאין מפגש פיזי, מצפה לזמינות תקשורתית.
תודעת שירות ושפה מכובדת- חושבת שזה די מסביר את עצמו, בסופו של דבר חשוב להבין שאתם פונים למלכה, לא לחברה שלכם ולא לבחורה בטינדר. בלי סלנג, בלי שפת רחוב ובטח שלא שפה נמוכה או מזלזלת.
צייתן- בראטים מורידים לי מה לעשות
לא פחדן- אפשר לדבר על החששות ולחשוב איך פותרים אותם. להגיד לי כן כן ולדמיין דמיונות ואז לברוח לא מדבר אלי. פסילה אוטומטית.
אוהב להיות נמוך- עבד שלא עף כשהוא למטה לא משמח אותי ולא מרגש אותי.
וכמובן מצליחן, אינטליגנט ושאפתן, שיודע להתנסח, בקיצור גבר גבר כזה שמולי הוא אפס גמור ובסוף היום רק רוצה לחזור לי לכפות הרגליים.