לפעמים אני שואלת את עצמי אם אני כל כך עמוק בעולם הזה שאני כבר רואה את המציאות אחרת מאחרים, אם כולם מתנהגים פשוט נורמלי ואני פשוט כל כך חיה את השוקולד שגם הוניל נהיה כבר וניל פצפוצים.
למשל היום-
קבעתי פגישת עבודה עם מישהו שאני מלווה, קבענו ב9:00 והוא הצטרף לזום ב8:59.
אישרתי אותו אבל הוא לא עלה, כלומר הוידאו והסאונד שלו היו כבויים.
ב9:01 שלחתי לו הודעה "הכל טוב?"
הוא לא ענה אבל כתגובה הוא מיד הופיע.
דיברנו, סיימנו את הפגישה הכל היה בסדר ואני המשכתי לי לענייני...
ואז פתאום, אחרי כמעט שעתיים, הודעה קולית של דקה, ממנו, שבה הוא מסביר לי מה קרה, אמר שקשה לו להתמקד במטלות שלו ושהוא ניסה לסיים יעד מסויים שהציב לעצמו עד הפגישה איתי ומה שקרה בסוף זה שיצא מצב הפוך שאני המתנתי לו במקום שהוא ימתין לי ושהוא ממש ממש מתנצל על זה.
חשבתי לעצמי "זה באמת אכל אותו שעתיים עכשיו שהוא ככה מסביר את עצמו ומתנצל?"
אני מודה שסיטואציות כאלה מוציאות ממני מיד את השטן.
רציתי באותו רגע להגיד לו "מה מתנצל? רד ל4"
אבל בסוף לבשתי את מסכת המלאך ועניתי "חחח הכל ממש בסדר, זה כולה 2 דקות"
ואני רק תוהה לעצמי אם כבר התחרפנתי סופית.
לפני שנה. 1 במאי 2023 בשעה 11:28
