יש משהו כל כך אינטימי ברגע הזה שבו אתה משחרר.
לא משחרר כמו ב”נו, אני זורם", אני מדברת על שחרור אמיתי.
הסוג שמתחיל עוד לפני שנגעתי בך.
הסוג שבו אתה יושב לבד בבית, עירום, אולי על המיטה, אולי על הרצפה, וחושב רק דבר אחד:
מה היא הולכת לעשות לי הפעם?
יש סשנים שמתחילים בגבול.
ולפעמים, דווקא שם בגבול הכי אינטימי, הכי פגיע, מתרחש הקסם.
סשן אנאלי הוא לא רק גירוי פיזי, הוא חוויה שלמה.
הוא דורש משהו אחר.
פתיחות, הקשבה, רגש, שליטה.
כמו כל דבר שדורש כניעה, גם כאן ההכנה מתחילה בראש.
אתה רוצה שזה יקרה?
מעולה.
אבל אתה לא מכתיב את התנאים.
אתה לא שואל שאלות.
אתה לא מנסה “להתכונן אלי”.
אתה פשוט לומד לנשום לתוך הלא נודע.
וכשאני אומרת “להתכונן”, אני מתכוונת לזה; להוריד רעשים. לנקות ציפיות. לסגור את הטלפון. לפתוח את הגוף.
אחד הדברים שאני הכי אוהבת לראות זה גבר שחשב שהוא מוכן, ופתאום מגלה שההכנה לא נגמרת אף פעם.
כי כל פעם שאני נכנסת אני שונה; פעם אחת נוגעת בך בקצה. פעם אחרת דוחפת עד הקצה. ואתה לומד להתמודד עם כל אחת מהן, בלי לדעת איזו תגיע.
בוא נדבר רגע על פיזי.
לא, אתה לא תיכנס למקלחת “כדי להיות נקי” וזהו- אתה תתקלח כמו מישהו שצריך לכבד מקדש.
תשטוף טוב, תיגע בעצמך רק כדי לבדוק שאתה באמת רך.
תבדוק שאין שאריות של היום שלך עליך.
ואם יש לך צעצועים, אני מצפה שתשתמש בהם, לא בשביל ההנאה, אלא בשביל ההרגל.
ההרגל להיפתח. ההרגל להרגיש. ההרגל לא לשלוט.
ואם אני אגיד לך להיכנס לעומק - אתה תיכנס.
אם אני אבקש ממך לשטוף, אתה לא תתלבט.
אתה תעשה את זה לא כי ביקשתי יפה, אלא כי הגוף שלך כבר לא שלך.
בזמן הסשן?
הקצב נקבע לפי הנשימה שלי.
הצלילים שאתה מוציא? תוצאה ישירה של איך שאני מרגישה.
אם אני רגועה אתה תרגיש שזה מטפטף.
אם אני נמרצת אתה תרגיש שזה נמתח.
ואם אני שקטה אתה תדע שמשהו עומד להגיע.
ואתה תבין,
כשהגוף שלך נענה בלי לשאול, כשהמוח שלך כבר הפסיק לנתח, כשהפה שלך פתוח רק בשביל גניחה או התנשפות-
שמשהו בך נכנע. באמת.
וזה בדיוק המקום שאני אוהבת אותך בו.
כי זה לא על החור שלך.
זה על הפתח שאתה הופך להיות עבורי.
פתח למשחק. פתח לכוח. פתח לשקט שלי.
בסוף, סשן אנאלי טוב לא מתחיל בחדירה, ולא נגמר בה.
הוא מתחיל באמון ונשאר בזיכרון,
כשהגוף עוד רועד, והנפש מרגישה שייכת.
ואז, אחרי הכל, כשאתה שוכב ומנסה לארגן את המחשבות,
כשהלב עדיין דופק קצת מהר מדי,
וכשהשרירים שלך אומרים לי תודה
אני מתקרבת, לוחשת, כמעט בלי קול
והשאלה שלי פשוטה:
מוכן שוב?
יום (חוסר) עצמאות שמח