…
הנחתי את השולחן כששמעתי את חוסר שביעות הרצון של השליטה.
שרירי ידיי רעדו אבל השליטה הסכימה שאעבוד אותה… ואין כאן שאלה.
הרכנתי ראש: אלפי אותי לצייתנות , גברתי
בזוית העין ראיתי את המלכה בוחנת ונראה שזה מה שרצתה לשמוע.
ללא השתהות, ניתרתי ממקומי ורצתי לכיוון השולחן הגדול שעליו השליטה הצביעה.
הרמתי אותו, הוא היה כבד וקשה.
איש מבוגר (מעל 75 לדעתי) שישב ליד בא לעזור לי, הוא עזר לי בהתחלה אבל ביקשתי ממנו שלא יעזור… הגבירה ראתה את זה.
גררתי עצמי, היה קשה , אבל רק הגבירה חשובה ובסופו של דבר הגעתי מתנשף , רצוץ ושבור מולה.
מילמלתי.. באדיקות…בזמן שמסדר מול השליטה: ״אלפי אותי לצייתנות, גבירתי״
שמעתי עצמי חוזר על זה לפחות 12 פעם
אלפי אותי לצייתנות, גבירתי״
ללא מילים הרימה השליטה את רגליה והניחה על השולחן. הרגשתי סיפוק אדיר.
המלכה לקחה את כוס הקרח.. שאלה אותי: התייבשת?
וזרקה קוביית קרח.. על מצע הדשא הסינתטי מעורב בחול.
כולי רועד ורצוץ התכופפתי לכיוון קוביית הקרח. היה עליה חול חשבתי לנקות אבל משהו אמר לי שעדיף שלא.
הכנסתי לפה.. הרכנתי ראש ופשוט התחננתי
גבירתי, אני יודע שזה כבוד להיות עבד שלך.
בבקשה תני לי הזדמנות
אני לא בן אדם מולך.. אני כלב נחות
וזה בראש. את הבעלים שלי
בבקשה תני לי להיות עבד שלך.
המלכה הביטה בי מלמעלה
״מי זה האיש הזקן שעזר לך״?
עניתי במלמול שאין לי מושג ולא מכיר אותו
הגבירה הקשתה: ״הוא ביקש להיות עבד שלי״?
לא גבירתי, עניתי והוא טיפש
השליטה לא הרפתה: ״הוא יודע מי אני?״
אני לא חושב שהוא יודע שאת אדם עליון
״אז למה אתה מחכה?״ הגיעה ההנחיה
אני כבר מאולף יותר אז לא היססתי וקמתי
בראשי מתרוצצות מחשבות על איך אסביר ואגרום לאדם זקן להבין שיש כאן אדם עליון
ואולי יהיה לו מזל ככה לקראת סוף ימיו לזכות להיות עבד של הגבירה אפילו למספר דקות.
במידה ומעניין יהיה המשך