כשהאמת עולה על כל דימיון

תמיד ידעתי מי אני.

אף פעם לא הלכתי לאיבוד בעולם הפנימי שלי.

ככה אני , פריקונטרול בלא מעט מובנים. ובחלק שלא, מתפזר לי בכיף. זה אני. מאז שמכיר את עצמי. 

אבל כמו בטעמים , אם לא תקח ביס, לא תדע אם וכמה זה טעים, גם לא איך זה באמת מרגיש. כל חוויה היא טעם, כל עניין מעצב. 

ומה עם טעם נרכש ? הטעם שדורש זמן שיהיה לטעמך.

הרי בעולמו הפנימי של כל אחד מאיתנו, יש סקאלה. כל אחד ושלו. 

אז בהתחלה, "הטווח" (של הסקאלה של הסקאלה!) קטן ומצומצם. ומטבעו של עולם ככל שהולך ומתבגר, הולך ומתרחב.

ככל שחושף ונחשף הוא גדל וגדל. 

וכמו בחוקי הפיזיקה , "אין סוף" . ובעצם יש. אם הפסקת לנגוס. 

כי חלאס, כבר יודע מהם הטעמים "שלי" . 

ויש "אין סוף" , אולי עוד ניפגש. 

כרגע אני בסקאלה.