|
|
|
האדם הנכון יודע להחזיק את ההכנעה שלך .
האדם הנכון יבחר בך לעומק היחסים בדיוק כמו שאת בחרת בו.
לא תצטרכי להשקיט ולהסתיר את הלהט שלך.
לעולם לא תרגישי שאתם יותר מידי.
לא תצטרכי להתחנן לקבלה ממנו.
יום יבוא ותיפגשו - ואז לא תרגישי שאת נלחמת בשביל מישהו שלא נלחם עבורך.
יום אחד תתעוררי ותביני שזה אף פעם לא משנה כמה איחזקת באנשים הלא נכונים, כמה אנרגיות הוצאת עליהם כדי שישארו.
האדם הנכון הוא נשאר.
ישנם אנשים שניזונים מהאש -
אני נוצרתי מהאש ומאהבה.
זה שילוב מנצח
אף אחד לא יכול לשבור אותי
יתכן שתוכל לכבות אותי לכמה ימים או לכמה שעות,
אבל יש באפשרותי לשלוף קלף חזק
ברגע שאכבה את הרגשות שלי -
כבר לא תיהיה קיים עבורי.
בסופו של היום אם תאבד אותי זה הפסד שלך לא שלי
אתה החזקת אותי קרוב אליך, ולא אמרת דבר.
לא היה צורך שאתה תדבר ותגיד לי שאתה אוהב אותי, ממגע קצות אצבעותיך בשערי - יכולתי להרגיש שאני נאהבת.
לא דיברת
ואני לא זקוקה למילים.
אני אתן לך ללכת
אולי אני צריכה את זה יותר בשבילי
לנשום כדי לגדול - להקיף את ליבי
ואתה לוחש:
את לא לבד
לעולם לא היית
לעולם לא תהיי
כשתסתכל בעיניי
והמבט שלי יהיה במקום אחר
אל תתקרב אלי
כי אני יודעת שאני יכולה
לפגוע בך
אל תחשוב שאני משוגעת
זוהי רק צורה של התגוננות
אל תחשוב שאני לבד
אני בקשר עם כולם
הרהורים
קורה לא מעט שברצון שלי לעוד סיפוק, אני כמעט מפספסת את השקט של הרגע שיש בו את כל הסיפוק.
אני מאומנת להתבונן ולשחזר בדמיוני את אותו הרגע, אבל זה גורם לי לשכוח שיש עוד רגע אחרי הרגע, ושכל אחד הוא יחודי ויש בו יופי ולמידה משלו.
וכך אני מתנתקת באופן לא מודע מרוב היופי ורוך שאחרי הרגע.
ולא פנויה לרוך לאהבה שאחרי
עוד גירוי עוד תשומת לב, עוד דחיפה לאגו. יותר שליטה עוד גירוי.
עוד התרגשות, עוד אהבה, יותר כבוד, יותר שוויון.
ובכל זאת בלהרשות לעצמי לשבת עם חוסר הנוחות של הצורך שלי שעוד לא יענה.
עם הזמן תתעורר תחושה וצורך ליופי של השקט. ומתוך כך יוצרת הכרת תודה מסוג שאי אפשר לתאר במילים.
להתקבל
לאהוב תוך כדי
לתת את השליטה ולהיות מסוגלת לשחרר בדרך זו או אחרת.
להיות חופשיה לבטא ולחוות את מלוא מגוון הרגשות בזמן ההליך.
עם מישהו שאני סומכת עליו - זו חוויה נפלאה ואינטנסיבית
היה פרח ריחני בליבי
הוא היה צריך יותר מקום לפרוח
וכשאני שחררתי את זה
והראתי לעולם שלפעמים הדברים היפים ביותר יכולים לצמוח במקומות החשוכים ביותר, ללא צורך באור
לפני שנה היתי בהלם ששמעתי על התאונה על האופנוע.
לא ידעתי מה לעשות עם הכאב,
לא יכולתי לשחרר.
שרף לי הגוף מרוב הגעגועים
הוא באמת היה אדם מיוחד במינו, אין אחד שלא יתאהב בו.
חשבתי שהזמן מכהה את הכאב, אבל אף אחד לא אמר כמה זמן.
והכאב נשאר חזק.
אזכור אותך תמיד Yatz
תמיד עולה בראשי תמונה אחת
חדר חשוך
שיש בו מיטה גדולה וכורסא, ויושב בה אדם.
האור של פנס הרחוב מחוץ לחלון בקושי מבהיר מה תווי פניו אומר.
לא ממש יכולה לראות את הבעת פניו, אבל זה ממלא את החלל, טביעות אצבעו נשארות בכל מקום.
ריח העור והבושם הם כמו תווית , כאילו אומר: "זה הטריטוריה שלי".
המבט שלו כבול אלי ולא מוריד אותו לרגע. ולהגן בחשש למושא האהבה.
יש בי התעוררות חדה, ועולה קול נמוך וקצת צרוד: "אל תפחדי אני כאן"
שומר עלי
שומר עלי מכל אסון - בחדר הזה.
כל כך שליו ובטוח ואני לא מפחדת.
אני יכולה לישון בשקט ובבטחה בלילה.
האם תגן גם על החלום שלי הלילה?
