בראיון עיתונאי, שנתיים לפני מותו, אמר פייר פאולו פאזוליני, המשורר ובימאי הסרטים האיטלקי, שעשה בין השאר את דקמרון, תיאורמה, אקטונה, מדיאה וסאלו:
"אני אוהב את החיים בלהט, בצורה נואשת, ואני חושב כי הלהט הזה, היאוש הזה, יובילו אותי אל הסוף. בשבילי, אהבת החיים הפכה להתמכרות שהיא קשה מהתמכרות לקוקאין. אני מתנפל על חיי בתיאבון שאינו יודע שובעה. איך הם יסתיימו? אני לא יודע...אני שערורייתי. מתוקף כך אני קשור בחוט, חוט הטבור, המתוח בין הקדוש ובין השפל".
פאזוליני חי חיים שערורייתיים ומת מוות שערורייתי. בשש בבוקר, לפני 31 שנה, התגלתה גופתו המרוטשת בשכונת עוני ליד רומא. מריה תרזה, האשה שגילתה אותה, חשבה שמדובר בערימת אשפה ואמרה לבעלה: "תראה את הבני זונות האלה, ששופכים זבל בכניסה לבית שלנו".
נער בן 17, זונה ממין זכר ועבריין קטן, הורשע במותו, לאחר שהודה כי השניים נאבקו עד מוות בעקבות מציצה שלא עלתה יפה. חרף הודאתו ומאסרו של הנער, נותרה פרשת הרצח בלתי מפוענחת. התעורר החשד כי אדם נוסף נכח ברכב בו נסעו פאזוליני והנער, וכי הרצח בוצע על רקע פוליטי. קולו החתרני של פאזוליני, אויב המשטר ששלט באיטליה 30 שנה, הושתק, כך נטען, כשחוסל על ידי בחור שניסה לזיין. נקבר בבושה שאותה חשף בבוטות כל חייו.
לפני 18 שנים. 26 באוקטובר 2006 בשעה 22:17
