אסופת שירי הייקו שכתבתי בפורום במהלך קשר השליטה האחרון שהיה לי.
אנטומיה של כימיה מסעירה וגבולות פרוצים.
ארטיק שוקולד
על חוף התחת שלי
מטקות על שלך
*
שמש בוערת
קרני אצבעות סביב
דמדומי לחי
*
עבדי, אהובי
אסלה מתוקה שלי
שק חבטותיי
*
חריצי עקב
על נתח גופך הרך
מוכן לצליה
*
התאהבת בי
אז ארשה לך לגמור
היום כי טוב לי
*
פניך קבורים
במחשכי המחילה
מכילה אותך
*
בוא והדחק
למאורת העטלף
הלחה שלי
*
חנוט ממתקים
מומיה חסרת אונים
באריזת שי
*
לצרוב בבשרך
לסמן טריטוריה
להציף אותך
*
טמפוני נשלף
בשינייך. מתבוסס
בדמי, לוגם.
*
רגליי הצחורות
בעקבי נמר דוקרים
בשרך חידודים
*
חובטת בך
עד זוב דם ודמעות
גופך מוותר
*
תולה נעליי
על גופך ובתוכו
מעמל יומי
*
אדהר עליך
פרא אצילי שלי
תצהל בכאב
*
גופך מתפרק
על מיטתי, מעורפל
ספייס קוקי שלי
*
שתינו במיטה
עוטפות אותך ביחד
חלוקת רכוש
*
עולה יורדת
אירובי מדרגה על
הזין שלך
*
שוט זנבות נעוץ
בתחת. זנב יפה
צמח לך שם.
*
צעיר לי מדי
אבל קשה לשחרר
אחוז בתוכי
הקליניקה
שיחות סרק וחוקנים ארומטיים(רוזנקרנץ וגילדנשטרן היו מתים)
פעם כתבתי את זה לסדנת הכתיבה המהוללת של זאבה אפורה. הנושא היה מילים, ונתקלתי בזה במקרה השבוע. היה מוזר להזכר בדברים שעברתי כאן. אין ספק שבריאות נפשית היא לא ממאפייניו העיקרים של העולם הזה, כשמתחככים בו במלוא העוצמה.
"קוראים לי קייסי ואני מכורה. קשה לשים את האצבע על מה בדיוק. כמו מעשן כבד, גם אני מדליקה התמכרות בהתמכרות, מועכת בפיזור נפש בדל התמכרות וכבר נחפזת, ברעד קל ובאצבעות קפוצות, להתמכרות הבאה שהצתתי.
כבר הייתי מכורה בחיי לספרים, לאוננות, לקפה, לאנשים כאלה ואחרים, למכון כושר, לסטוצים, לאוכל, לתחלופה סיטונית של נשלטים בליקוק התחת שלי, לשיחות רשת מזדמנות, לסושי, לאהבה, למשחקים, לקיסמי אוזניים, לחברויות נפש, לסרטי קולנוע סינים, לחופש.
בתקופה שהייתי מכורה לליקוק התחת שלי, נהגתי להזמין צעירים מצודדים לביתי, להתיישב על פרצופם החינני ולהפליג לשרשרת גמירות בלתי נגמרת, עד שקרסתי על גופם באפיסת כוחות.
קצת אחרי ששילחתי אותם למקלחת, צפיתי בהנאה בשריריהם העירומים נוטפים סבון ורעננות, ודחקתי בהם בעדינות לצאת לדרכם, כבר יכולתי לחוש שוב בעיקצוץ הסידרתי המוכר. אותו עיקצוץ ששלח אותי שוב לצוד לי קורבן טרי ולזיין את פניו ברעבתנות מחודשת.
כדי לא להביך את עצמי לא אפרט כמה לשונות פלשו לחור התחת שלי במהלך שבועיים כפייתיים במיוחד בתקופת ההתמכרות הזו. אציין רק סמ"ס אחד שקיבלתי באחד הבקרים, שהזמין אותי במתיקות פאמיליארית לאירוע כלשהו באותו ערב. כשהחזרתי, מקץ התחבטויות, את הסמ"ס התוהה: 'מי זה?', נעניתי במשפט מעוטר בסמיילי קטן: 'זה שעשית אתמול'. צביטה קטנה של זעזוע הבהירה לי שאפילו השטן וכל שליחיו לא יצליחו לגרום לי להזכר את מי טחנתי יום קודם. השבועיים החריפים הללו נמזגו לבליל פסיכודלי אחד, מבחיל ומענג, של לשונות רכות ותובעניות וגופות מפרפרים לנשימה תחת עולי וחשקיי.
בשולי ההתמכרות ההיא, שנגמרה עוד באותו יום בגל ירקרק של מיאוס עצמי, הדלקתי התמכרות חדשה: התנזרות. טהרנית ומזוייפת ככל שתהיה, היה בה משהו מזכך. שקעתי בזרם פלירטוטים וירטואליים עקרים ונבזיים שהסתיימו בהיעלמותי החד-צדדית ובחסימות על פי גחמות של רגע, שלא טרחתי לתת עליהן את הדעת ביום שאחרי. אבל גם התמכרות זו התאבכה, בתורה, בענן האבק שהשאיר הטנק הדורסני והגורף מכל, אהבה.
ההתמכרויות שלי קשות, יסודיות, גסות, חולניות. כשאני מתארת אותן במילים זה לא מגרד אפילו את הריגוש המרעיש שמיוצר אצלי בגוף כשאני מציתה אותן בזו אחר זו, כפירומאנית חסרת עכבות ביקום חלופי מקרטון-ביצוע. ובכל זאת, חרף דלותן, מילים הן ההתמכרות הכי עמוקה שלי".
ובכן, מצאתי הגדרה תמציתית וקולעת לשאלה עתיקת היומין הזו בשיר "זה" מהדיסק "קליגרו" של להקת הפה והטלפיים. אין כמו אסף גברון, אוהד פישוף ורם אוריון כדי לנסח בבהירות את מהות השליטה.
זה
זה קורה מהר
זה יורד במים
זה עולה פרוטות
זה מפשט את הסיפור
זה מתחיל למטה
זה נמשך לאור
זה צמוד לקרקע
זה לא מספיק רחוק
זה מספיק עמוק
זה מספיק אלסטי
זה תובע כל טיפה של תשומת לב
זה מחליף צבעים
זה נשבר בלחץ
זה נותן מקום
זה לא נכנע לתכתיבים
זה מחייה מתים
זה מערים קשיים
זה הדבר הבא
זה מגרש שדים
זה מצחיק מאוד
זה נטול עופרת
זה פחות מכלום
זה לא מה שכולם אומרים
זה משתין בקשת
זה דורש מכות
זה פורק כל עול
מוכיח את הכלל
מוכיח את ההפך
זה מכרה זהב
זה מסביר פנים
זה לא מודע לתקדימים
זה רוצה לשבת
זה נמס בפה
זה על הגב מנסה להתהפך
זה מצב ביניים
זה קשור לכוח
זה קשור לזמן
זה לא קורה לאחרים
זה עניין של מסה
זה עניין של אור
זה עניין של גנים
זה קורה עכשיו
זה קורה עכשיו
זה בניגוד לכל
זה מנסה לברוח
זה מעמיד פנים
זה מקולקל
זה שווה לתחת
זה מתחיל לנשור
זה לא מבדיל בין טוב לרע
זה מחולל שמות
זה הולך הביתה
זה נשאר לישון
זה המפלט האחרון
המפלט האחרון
אצוף
מהאוקיינוס לאקוואריום שקוף
אשכשך עם פיראנה
אתלפף עם צלופח
ארקוד עם אנקונדה
אשחה עם מדוזה
אביט בגורגונה
אתפרקד על אצה
תמסח יצליף בי בזנב
בגלפגוס יחנוק אותי צב
טוחנות של לטאת כוח
ילעסו לי את המוח
אני אמעך
אתלכלך
אגרר
אתעורר
אתערפל
אתחלחל
אבכה בלי שליטה
אזחל למיטה
יצמחו סביבי עצים
ארץ יצורי הפרא
אסתתר בתוכם
כמו בינתי.
אמשש את גופי
אבדוק מה קרה
מישהו ירה לי בעמוד השידרה
אם מתקרבים אפשר להביט
דרך חור הכניסה
להציץ בעיסה.
מחר אתעורר
בלי הבזקים בעינים
העצים לא יסתחררו סביבי
אקום
ולא יהיה שם כלום
בראיון עיתונאי, שנתיים לפני מותו, אמר פייר פאולו פאזוליני, המשורר ובימאי הסרטים האיטלקי, שעשה בין השאר את דקמרון, תיאורמה, אקטונה, מדיאה וסאלו:
"אני אוהב את החיים בלהט, בצורה נואשת, ואני חושב כי הלהט הזה, היאוש הזה, יובילו אותי אל הסוף. בשבילי, אהבת החיים הפכה להתמכרות שהיא קשה מהתמכרות לקוקאין. אני מתנפל על חיי בתיאבון שאינו יודע שובעה. איך הם יסתיימו? אני לא יודע...אני שערורייתי. מתוקף כך אני קשור בחוט, חוט הטבור, המתוח בין הקדוש ובין השפל".
פאזוליני חי חיים שערורייתיים ומת מוות שערורייתי. בשש בבוקר, לפני 31 שנה, התגלתה גופתו המרוטשת בשכונת עוני ליד רומא. מריה תרזה, האשה שגילתה אותה, חשבה שמדובר בערימת אשפה ואמרה לבעלה: "תראה את הבני זונות האלה, ששופכים זבל בכניסה לבית שלנו".
נער בן 17, זונה ממין זכר ועבריין קטן, הורשע במותו, לאחר שהודה כי השניים נאבקו עד מוות בעקבות מציצה שלא עלתה יפה. חרף הודאתו ומאסרו של הנער, נותרה פרשת הרצח בלתי מפוענחת. התעורר החשד כי אדם נוסף נכח ברכב בו נסעו פאזוליני והנער, וכי הרצח בוצע על רקע פוליטי. קולו החתרני של פאזוליני, אויב המשטר ששלט באיטליה 30 שנה, הושתק, כך נטען, כשחוסל על ידי בחור שניסה לזיין. נקבר בבושה שאותה חשף בבוטות כל חייו.
הריגוש הוא סמוק
כמו שיירת חיפושיות אדומות
מנוקדות חשקים
פריצה של חוקים
מהלכות על גופי העירום
בעשרות רגליים קטנות
משחררות זקיקים
נזקים
מדגדגות זרמים מהירים, אסורים
מגרים
אצבעות מטפסות בין רגליי
נרכסות, ממיסות
ריח מתוק של דבש מלכודות.
נפערים הבורות.
ריח טעים, משכר,
של צרות
הכרישים חיים על כדור הארץ יותר מארבע מאות מליון שנה.
אם תלטפו את הכריש מהראש לכיוון הזנב, הוא ירגיש חלק ונעים. ליטוף בכיוון ההפוך עלול לגרום לכם לדמם.
הכריש נאלץ לשחות ללא הרף כדי להמשיך לחיות. בעבר נהוג היה לחשוב שכרישים חייבים לשחות כדי להחדיר מים לזימים שלהם ולנשום. היום ידוע שלכריש יש יכולת לשאוב מים אל הזימים שלו גם ללא תנועה של שחייה. הוא יכול לשאוב מים אל הזימים על ידי פתיחה וסגירה של הלסתות שמניעה מים לצידי גופו.
חרף זאת, הוא חייב להמשיך תמיד לשחות. כל חייו. ללא הפוגה.
בשל לחץ הדם הנמוך שלו, ההתכווצות המתמדת של שריריו בשעת השחיה הכרחית למחזור הדם שלו. חוץ מזה, בגלל אופי תנועתו הייחודי, אם לא ישחה, ישקע.
גם הכרישה האנושית היתה רוצה לחיות בלי ההתכווצויות התמידיות האלה של אבריה החיוניים: הלב, החלציים, המוח. הכרישה האנושית היתה רוצה להשתרע פעם פשוטת איברים ולשקוע בשינה מתוקה ושלווה של טימטום חושים בורגני.
אבל הכרישה האנושית, ממש כמו הג'אנקי המצוי, חייבת תמיד את המנה הבאה. אם היא לא תמשיך לנוע, היא לא תוכל להמשיך לנשום.
כמטפלת אחראית אינני יכולה עוד להפנות עורף לקריאות המצוקה הנרגשות של פציינט לאטנטי יקר שלי, ירוק-אפור.
ירוק-אפור הוזה על סשן תראפויטי-גופני כולל ורב משתתפות (מי לא, ביננו?), שבו קבוצת נשים איכותיות מטפלות בו בעודו שרוע חסר אונים וכפות על מיטת הטיפולים של הבית.
בניגוד לכל ההוזים, ירוק-אפור העז לבטא את הזיותיו - גם אם בדרכם החמקמקה של פציינטים לאטנטים מתוחכמים מסוגו:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=28268&blog_id=4032
ב"פנטזיה" זו ביצע אפור-ירוק את האקט הפסיכולוגי-בגרוש הנפוץ "העברה" - והגדיל לעשות זאת עם בורג כפול ופליק פלאק לאחור. בסיפור "פורנו" בדיוני מופרך הוא התריס נגד שליטות ההזיה שלו ו"הציב" אותן בעמדת "נחיתות".
טריק שובבי - אך לא ד"ר ותיקה מסוגי תיפול במלכודת הזולה הזו.
מה הלאה, אפור-ירוקי? "חבר שלי הכניס להריון את המורה לחשבון ואני צריך כסף כדי לעזור לו עם ההפלה?".
זה בסדר, אפור-ירוקי. אני איתך במסע העיוועים שלך, כל עוד התשוקה הטיפולית ורוח הסאדו-הומאניזם מפעמים בעורקיי. מי כמוני יכולה להוביל אותך במסע הזה עם מסרגה ביד אחת, כפפת לייטקס משומנת בשניה, ומיקבץ עריצות "נחמדות" לצידי?
וכעת, הרפה את גופך, ירוק-אפורי. הנח לדברים להתרחש.
אתה בידיים טובות עכשיו...
האושר הוא קצרצר כמו המרחק המצטמצם בין רכבת דוהרת
לבין פעימות הלב המואצות של נהגת שודים
שרוצה לגנוב את הפסים
רגע לפני האורות המהבהבים
הצילצול הצורם
פורקן המתכת הנמחצת בירידת המחסום.
KC: מה קורה, אחות שלו?
OL: הכל דבש, אחי
KC: שנעבור לפון?
OL: תלוי - מה את לובשת?
KC: חוטיני מברזנט של גדר מכלאת סוסים - ומחבט זבובים.
OL: שגרתי.
KC: ואתה?
OL: אותו דבר, רק במקום מחבט הזבובים מגלב.
KC: מגורה?
OL: כמו טיל ומטפטף. ואת?
KC: בטירוף. שלולית.
OL: תגעי.
KC: אחלה.
OL: גמרת?
KC: סורי, טרם.
OL: חולה על הדגדגן הנפוח שלך.
KC: שיט...פון...לייטר
OL: בחיף. בהביי