פעם כתבתי את זה לסדנת הכתיבה המהוללת של זאבה אפורה. הנושא היה מילים, ונתקלתי בזה במקרה השבוע. היה מוזר להזכר בדברים שעברתי כאן. אין ספק שבריאות נפשית היא לא ממאפייניו העיקרים של העולם הזה, כשמתחככים בו במלוא העוצמה.
"קוראים לי קייסי ואני מכורה. קשה לשים את האצבע על מה בדיוק. כמו מעשן כבד, גם אני מדליקה התמכרות בהתמכרות, מועכת בפיזור נפש בדל התמכרות וכבר נחפזת, ברעד קל ובאצבעות קפוצות, להתמכרות הבאה שהצתתי.
כבר הייתי מכורה בחיי לספרים, לאוננות, לקפה, לאנשים כאלה ואחרים, למכון כושר, לסטוצים, לאוכל, לתחלופה סיטונית של נשלטים בליקוק התחת שלי, לשיחות רשת מזדמנות, לסושי, לאהבה, למשחקים, לקיסמי אוזניים, לחברויות נפש, לסרטי קולנוע סינים, לחופש.
בתקופה שהייתי מכורה לליקוק התחת שלי, נהגתי להזמין צעירים מצודדים לביתי, להתיישב על פרצופם החינני ולהפליג לשרשרת גמירות בלתי נגמרת, עד שקרסתי על גופם באפיסת כוחות.
קצת אחרי ששילחתי אותם למקלחת, צפיתי בהנאה בשריריהם העירומים נוטפים סבון ורעננות, ודחקתי בהם בעדינות לצאת לדרכם, כבר יכולתי לחוש שוב בעיקצוץ הסידרתי המוכר. אותו עיקצוץ ששלח אותי שוב לצוד לי קורבן טרי ולזיין את פניו ברעבתנות מחודשת.
כדי לא להביך את עצמי לא אפרט כמה לשונות פלשו לחור התחת שלי במהלך שבועיים כפייתיים במיוחד בתקופת ההתמכרות הזו. אציין רק סמ"ס אחד שקיבלתי באחד הבקרים, שהזמין אותי במתיקות פאמיליארית לאירוע כלשהו באותו ערב. כשהחזרתי, מקץ התחבטויות, את הסמ"ס התוהה: 'מי זה?', נעניתי במשפט מעוטר בסמיילי קטן: 'זה שעשית אתמול'. צביטה קטנה של זעזוע הבהירה לי שאפילו השטן וכל שליחיו לא יצליחו לגרום לי להזכר את מי טחנתי יום קודם. השבועיים החריפים הללו נמזגו לבליל פסיכודלי אחד, מבחיל ומענג, של לשונות רכות ותובעניות וגופות מפרפרים לנשימה תחת עולי וחשקיי.
בשולי ההתמכרות ההיא, שנגמרה עוד באותו יום בגל ירקרק של מיאוס עצמי, הדלקתי התמכרות חדשה: התנזרות. טהרנית ומזוייפת ככל שתהיה, היה בה משהו מזכך. שקעתי בזרם פלירטוטים וירטואליים עקרים ונבזיים שהסתיימו בהיעלמותי החד-צדדית ובחסימות על פי גחמות של רגע, שלא טרחתי לתת עליהן את הדעת ביום שאחרי. אבל גם התמכרות זו התאבכה, בתורה, בענן האבק שהשאיר הטנק הדורסני והגורף מכל, אהבה.
ההתמכרויות שלי קשות, יסודיות, גסות, חולניות. כשאני מתארת אותן במילים זה לא מגרד אפילו את הריגוש המרעיש שמיוצר אצלי בגוף כשאני מציתה אותן בזו אחר זו, כפירומאנית חסרת עכבות ביקום חלופי מקרטון-ביצוע. ובכל זאת, חרף דלותן, מילים הן ההתמכרות הכי עמוקה שלי".
לפני 14 שנים. 5 במאי 2010 בשעה 17:12
