שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נויה של הלילה...

עומקן של מילים...

משהו זמני, אולי חד פעמי

כתיבה ממקום אחר...התחדשות..
לפני 18 שנים. 28 בספטמבר 2006 בשעה 8:11

אם יש משהו שאני גאה בו, זאת יכולת הנתינה שלי
ויעידו על כך רבים
גם אלו שהיחסים שלי איתם לא משהו, כשנזקקו לתמיכה/עזרה תמיד הייתי שם בשבילם
כמעט ואין לי גבולות
נתינה ללא תמורה
כי עצם הנתינה היא הרי קבלה
נתתי תמיד ממה שהיה לי ולפעמים גם ממה שלא היה לי
נתתי מעצמי ולא את עצמי
הדבר היחיד שלא אתן לעולם, זה את הנשמה שלי

אתמול אמרת לי משהו על הנתינה שלי, משפט שגרם לי להתהפך כל הלילה
העציב אותי שזה מה שאתה חושב עלי,
אתה – שנתתי לך את כל כולי,
שהייתי איתך ברגעים הכי רעים/טובים/עצובים/שמחים
והמצחיק הוא שעדיין לא אפנה לך גב, עדיין מוכנה להיות שם בשבילך
תמיד ולעולם!

דחקת אותי לפינה, רצית תשובות "כאן ועכשיו"
קיבלת תשובה שלא אהבת, גם אני לא!
אימפולסיבית? כן
פועלת מתוך הרגש? כן

אבל עדיין כאן!
תמיד!
לעולם!


D-HUNTER - את כל כך צודקת... אבל את עדיין צריכה לשקול את האישארות שלך במקום שלא יודע לקבל את הנתינה שלך ועוד פוגע בך בשל זה....
תחשבי על זה....
לפני 18 שנים
New Horizon{ביישנית} - הייתי במקום הזה בעבר. קשה לי לנחש מה היתה בדיוק הסיטואציה אבל לעיתים קורא לי שלא מפרשים אותי נכון במצבים כאלה. אני, נוטה לרצות הכל או לא כלום. ולכן, כאשר אני רוצה הכל, ולא מקבל, זה מתפרש בעיני הצד השני כחוסר הערכה גם למה שאני כן מקבל. וזה לא נכון. כי בעצם אני כן מעריך ופשוט רוצה יותר.
תחשבי עם עצמך, האם זהו המצב שנקלעת אליו. האם הוא רוצה אותך יותר ממה שאת ? ולכן תגובתו נראית ככפוית טובה.. אבל למעשה היא תגובה של אהבה.
או שלא זה המצב.. לא יודע..
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י