אם הייתי גבר, הייתי נחשבת לכישלון בתחום האורגזמות. אני גומרת מאד מהר. כמה מהר? לא מספיקה לעלות את רמת הוייב בסטיספייר. לא מספיקה להיכנס לתנוחה. לא מספיקה לפנטז התחלה של משהו מחרמן. ברגע שהיונק הארור והנפלא מתחבר אלי, לא עוברות שלושים שניות ואני כבר אחרי. אם יש לי סבלנות אני משאירה אותו שם לעוד כמה שניות ומצליחה לחוות אורגזמה נוספת. אבל לא תמיד יש לי סבלנות.
זה לא כיף. אני כבר יודעת מה יהיה במפגש שלי עם הגבר הבא. זה ייגמר במפח נפש. איפה ההתענגות? איפה הלמשוך את זה? איפה הלתת לו לאכול אותי כפי יכולתו? איפה כל זה?
איפה האתגר? להביא אותי לשם, לבנות לי את ה-אורגזמה.
אני מרגיעה את עצמי ומזכירה לעצמי שיש לי יכולות גמירה מופלאות. אני עילוי בתחום. כלומר, אני לא שבעה אחרי אחת. גם לא אחרי שתיים. אז אולי בסוף ייצא מזה מרתון לא רע בכלל?
בכל מקרה הבוקר שברתי שיא עצמי והצלחתי להחזיק מעמד ארבע דקות שלמות עד לאורגזמה.
יאיי ג'נט.
