אני מתה עליה
https://www.instagram.com/allyvintage?igsh=MWp1MjZrODJycWw0dw==
כי היא מתעקשת וזו ממש האג'נדה שלה להראות לך שזה ממש בסדר להיות לא מאה.
שאת נוצצת בעיקר ברגעים הקטנים של חוסר שלמות. והיא גם מאד יפה בעיניי, היא מזכירה לי טיפי אותי בגופינז שלה, ובעור הלבן והרך
היא גדולה ממני בהרבה מבחינת מידת גוף ועדיין אני מזדהה איתה עמוקות
זה מזכיר לי שאני יפה בכל גודל, גם אז, לפני אמא חטובה כשהייתי מדושנת נוטלה וזה ניכר בהחלט, גם אז, הייתי יפה.
להיות הורה טוב ומיטיב זה שיעור בלתי נגמר. לתרגל גמישות ולהיות נכונה להתמודד באומץ עם השינויים הבלתי פוסקים זה הדבר הכי משמעותי שאני עושה בחודשים האחרונים.
אני מטורפת על הבת שלי ברמות לא שפויות.
כמו אימא שלה, היא משתמשת בשפה העברית כל כך יפה.
אני נזכרת כשהייתי ילדה צחקו עלי לא מעט בבית הספר, כי דיברתי וכתבתי אחרת ונכון.
אתמול הלולי הפיצ'ולי הקטן אומרת לי "אמא, אני *זקוקה* גרביים, קר לי"
והלב שלי אויייייי שהוא נמס! יא בת שלוש שאת!!
היא עוברת ימים מאד מאתגרים דווקא בגלל שהיא ילדה חכמה ונבונה. הבנתי שהיא זקוקה לאימא שלה שתוביל ברכות. שתראה לה שהיא יכולה ומסוגלת. והרבה דברים טובים קורים, עוד קצת עם האוכל, ועוד קצת עם הגמילה מחיתול, ועוד קצת עם להיפתח בפני הדודים שלה.
ואמא שלה הזאתי,
חוזרת לחיות.
מכניסה לחייה אנשים חדשים גם אם זה אומר לקחת סיכון להיפגע, ואמא שלה הזאתי אשכרה יוצאת! אחת לשבועיים שלושה, ומבקשת עזרה, ומדברת את הרצונות שלה ואת הפחדים שלה(אני כבר פחות מתעקשת להראות שהכל סבבה).
ואמא שלה הזאתי אשכרה נכנסת שוב לאוקיי סטופד ומאמינה שהאביב יביא איתו אהבה. אבל די ראבק תתחילו לנהל שיחות באפליקציות די כבר להמליץ לי לבקר באינסטגרם שלכם מה אתם עסק למכירה? יאללה כבר.
'
זה לא קורה בשניה
אבל זה קורה
זה לא כיף לי תמיד
אבל לקושי שלי יש משמעות
ותכלס
אני די מסופקת
וזה אחלה מתכון לחיים מאושרים.
*
אתמול נפגשתי עם אקס ממש במקרה
הוא נכח במקום אליו יצאתי
הסתכלתי עליו ממרחק מה לפני שניגשתי אליו לחיבוק ושלום,
הוא היה מאד מסטול ומאד לא מחובר
והלב שלי קצת נכמר עליו.
גם על עצמי הוא נכמר
שבחרתי בעבר באנשים שכמותו והכנסתי אותו לחיי, למיטה וללב.
*
אשתדל יותר טוב בפעם הבאה.
איך אני מרגישה עכשיו
כבד לי בבטן ובלב
מרגישה שאני עוברת בתוך מלט
ואני לא מצליחה לראות איזה פתח
אני מעשנת כדי להרגע ולבוא ברוח אחרת לבת שלי.
מעל למלט יש ענני סערה, אני מרגישה לבד ולא מוגנת.
זה בדיוק הזמן לבקש עזרה. אני שולחת הודעה לחברה "תשלחי לי כוחות, אני צריכה אותך עכשיו"
היא מתקשרת תוך שניה.
העננים קצת מתבהרים המלט מתמוסס. פותחת חלון שיחה עם עצמי, רוצה לתת במה רגע ליכולות שלי להציל אותי, את המצב.
אני ג'נט וויז
ואני
נחושה
אחראית
אמיצה
אמפטית
רגישה
רוק סטאר
קשובה
משחקית
אני יכולה לזה. וזה בסדר שמאד קשה לי.
האם לג'יט לצאת מוקדם מהמשרד כי אני ממש צריכה זמן לבד עם עצמי, לשבת ולבכות מלא ולהוריד קצת את האבנים מהלב?
לפעמים גדול עלי כל העסק של להיות אימא. אין לי כוח או רצון לפרט. אני במצוקה, זמנית. אבל מצוקה. אור גדול הולך לבוא אבל או הו, הדרך קשה לי. כל כך קשה לי.
איזה ברירות אחרות יש לי כבר אה? אני חייבת לתפקד. חייבת.
אולי כדי שזה יקרה, כדאי לי באמת ללכת הביתה ולהתפרק.
יהיה בסדר
שנהיה בריאות ומאושרות
זה מה שחשוב, בסופו של. ולמען זה אני חותרת.
****
רכשתי את "הספר הכחולה" מתוך אמונה ורצון להתפתח עוד. כתבתי לחבר שאני מרגישה כמו קלישאה. אפילו קצת הייתי נבוכה.
ואז דיברנו קצת על ציניות
ונזכרתי שטוב לי להתרחק מאנשים שזו השפה העיקרית שלהם.. כי זה שיח שרק סוגר שיחות ומרחיק מרגש אותנטי.
ובכל פעם שאני חושבת לרגע כן לסמס למה שמו
אני מזכירה לעצמי שציניות ואני כבר לא חברים.
אני עצובה
אני חרמנית למרות כמות הגמירות המטורפות עם פאק באדי מיום א' והחיבור השמיימי שלנו
אני מאד רוצה חיבוק חם
מגבר
אני רוצה נוכחות של גבר
שרגע יניח עלי יד ואני ארגיש בטוחה בעולם הזה
אפילו שזה פייק ואני יודעת שזה פייק.
שמתי פלייליסט של קייט בוש
שתמיד יודעת לגעת עמוק ועדין
אני כ"כ אוהבת להאזין לה אבל רק לעיתים רחוקות כי הלב שלי.. נו. הלב שלי.
כבד לי בלב
וכואב לי בגוף
קניתי לי מאפה בריוש עם קרם וניל / פטיסייר ואני שותה קפה תכף, ועוד מעט אצא מהמשרד להעניק לי חיבוק בצורה של שופינג.
תודה שיש על מה לכאוב.
תודה על הרגש המפעפע.
תודה על הרצון המתחדש לחלוק את חיי עם אחר.
ת ו ד ה
עד כמה הילדה שלי בררנית אכילה?
היא רוצה בורקס ממקום מאד ספציפי (אם נדייק, מקל פרמז'ן) שלא נחמד לנסוע אליו כשיש פקק
ומצד שני
היא עם דלקת ריאות והיא לא אכלה כלום היום. אבל ממש, כלום!
אז ברור שנסענו, והפקק לא היה נורא כי גיליתי שהיא מרותקת לסיפורי ילדים בפודקאסט וכל זה
רק כדי לגלות שהבורקס אזל.
הצלתי את המצב עם הדבר השני שהיא אוהבת מאותו מקום: פיצה.
מבחינתי זה יום של ניצחון.
אחרי הרבה מאד חרא שעברנו היום, זה ניצחון. איפה משאית המדליות ליחידנית השנה? איפה תחפושת הוונדר וומן שלי? חה חה.
ועכשיו הייתי שמחה שמישהו ידאג לי. עם ארוחה חמה וטעימה, עם פיג'מה שתחכה לי על המיטה וכלים שטופים במטבח.
אין אותי.
הלכתי לאכול בננה.
אני מתגעגעת לציפרלקס.
המטפלת שלי מתעקשת עלי בעדינות
להמשיך עוד קצת את המסע שלנו יחד
דווקא כי עכשיו קשה לי ואני ממש בורחת מהלרגיש על מלא עצבות או כל רגש פחות זוהר.
לשמוח זה קל.. בשמחה טוב לשהות.
אבל מה קורה בתוכי כשאני חרדה? או כשאני עצובה? או מתוסכלת בטירוף? מה קורה שניה לפני התקף זעם שלי?
באופן אוטומטי אני סוגרת חלונות ודלתות ולא מאפשרת לקרובים אלי להתקרב, להיות איתי.
לשנות את הפסקה הקטנה הזו למעלה זה כמו להזיז הר. אני ג'נט, ואני מזיזה הרים. וגם את זה אצלח.
אני מפחדת
ואני מרגישה בודדה
ובייגלה שהופכת לאדם קטן ובוגר, זה מרגש אותי מאד ובאותה נשימה זה גם מבעית.
כבד לי בלב.
זה פוסט סגור לתגובות. אנא כבדו. חיבוקים מתקבלים בברכה.
בתור ילידת אוגוסט וילדה שממילא הייתה שקופה
לא חגגו לי ימי הולדת
אולי משהו כזה בקטנה, בגן או עם המשפחה עם עוגה בשבת. לא אוהבת להיזכר באיך זה הרגיש.
אני מנסה מאד לא להביא את הילדה שאני איתי להחלטות ודיונים הקשורים לבייגלה, זה לא הוגן כלפיה.
והנה אנו מתכנסים היום לחגוג לה.
והלב שלי כהרגלו הופך לעננים כבדים ואפורים
ואני מיד נמלאת תחושת חרטה על כל הארגונים
ובכלל מי שנכנסה כאן לנהל את העסק זו ג'נט הילדה וזה לא מתאים, כי זו לא החגיגה שלה אלא של בייגלה.
ואני מזכירה לעצמי ש:
החוויות שלי הן לא החוויות של בייגלה!
הילדות שלי היא לחלוטין לא הילדות שבייגלה חווה!
שיש לי פה מנהלת-על, הלא היא בייגלה והיא החליטה!!! שהיא רוצה יום הולדת חד קרן פלוס הכינה רשימת מוזמנים בעצמה
ואני כאימא שלה חייבת להגשים!
ואני מזכירה לעצמי שיש לה משפחה שאוהבת אותה מאד ומתה לחגוג לה כבר
ואפילו שיש לי מטענים רגשיים קשים מאד כלפיהם לאחרונה, זה חייב לזוז הצידה כי יש פה ילדה בת 3 שהיא עולם ומלואו.
אז לא יהיה הקיץ של אביה אחהצ
יהיה מלא באהבה וחדי קרן, כי ככה החלטתי.
בלי קשר לכל זה
לבייגלה יש חום גבוה, כי למה הרי שיעברו שבועיים ללא חולי.. למה?
והיה לנו לילה לבן
והגוף שלי דואב
ואני כבר שבוע לא אמא חטובה ובא לי לתקוע שוקולד כאילו חיי תלויים בזה וגם בשר, מלא בשר אלוהים בשררררר.
ויש לי מעט מאד חמלה עצמית
ובלגן מאד גדול של דברים שחייבים להיעשות, אפס סדר במחשבות.
טוב
אני אתחיל בג'וינט
ססס ראבק עוד לא שמונה בבוקר.
מצד שני, אני ערה משתיים. או ארבע. לא זוכרת.
בשלישי הקרוב
היצור השמיימי
אהבת העולם
נזר הבריאה
הדבר הכי הכי טוב שאי פעם יצרתי
תחגוג 3
אוי חד קרן מיוחד שלי.
הלב שלי באמת באמת לא יודע איך להכיל את האהבה העצומה אז אפשר לומר בוודאות שאני לגמרי לגמרי אישה משוגעת. משוגעת מאהבה. יהיה נכון להסתכל עלי ולשפוט שמשהו שאצלי ממש לא בסדר. נכון, אני פשוט אימא מחורפנת מאהבה.
לחשוב שלפני שלוש שנים כתבתי פה על גזים
ועל הרבה בכי ועכשיו אני יושבת בבית קפה עם בייגלה הזאת שהיא קסם מהלך, ושתינו נהנות מארוחת בוקר
ואנחנו מדברות, ממש, שיחה! האין זה פלא?!
אז רק אומר תודה
תודה לעולם על ילדה בריאה
ויפה ונבונה
חכמה ודברנית
יצירתית ועצמאית עם תחומי עניין משלה, ותמיד עם שיר בלב
תודה על החברות שלי ושלה
ותודה על הקשיים והאתגרים הרבים בדרך
אוי, כמה קשוח לפעמים בייגלז שלי. אני לא מרבה לפרט כאן, או בכלל.
תודה על הקסם וההזדמנות לחזור להיות ילדה שוב בעצמי.
תודה על העייפות ועל הרבה שיערות לבנות שורליק הקטנה שלי.
תודה על כל מה שיש ממך בייגלה
אהובה
מתוקה
חד קרן מיוחד של אימא.
מוצפת באהבה. בחיי. איזו זכייה.
*
אני חייבת לרשום באיזה מקום את כל הפנינים של בייגלז, תזכורת לעצמי הכושלת.
והרי לכם מהדורת עובדות לא חשובות על ג'נט
1. אני אדם מאד מפוזר, שכחן ומעופף אבל אני לא סובלת בלגן או עומס של דברים מול העיניים. רוב הזמן אני חושבת על איך להעיף דברים ולהיפטר מעומסים. בעבודה זה חולל שינוי משמעותי, ובחיים האישיים וול, צריכה להעסיק פה הנדימן לעבודה של שבוע.
2. רמת החשק המיני שלי עולה פלאים דווקא אחרי מין מאד טוב.(המדד שלי למין טוב הוא: 74837 אורגזמות, הרטבת מיטה משמועתית, כאבים בפוביס שנובעים מפירוק פוסי באמצעות אצבעות, שחזור בלתי פוסק במוחי של איך בדיוק זויינתי)
כלומר, בזמן שאתם מתהפכים והולכים לישון אחרי סקס מספק, סביר להניח שאני אשלוף את הוויברטור ואגמור שוב תוך כדי שאני חושבת על מה בדיוק קרה כאן עכשיו.
3. אני מאד אוהבת לרקוד ולזוז לאיזשהו קצב. זה יכול לקרות בכל מקום שבו תהיה מוזיקה שתתפוס לי את הקשב. גם בייגלה כזו. חיים של אימא.
4. יש לי חלום ללכת לחוג סלסלה. כרגע מה שמונע מהחלום הזה לקרות הוא החשש הגדול שלי מזרים שייגעו בי ומלהיישיר (ככה כותבים?!) מבט.
5. לפעמים אני מרגישה מין תסיסה כזו בתוכי כמו משהו שרוצה לצאת החוצה, להתבטא אבל לא ממש יודע מה הדרך, ואז אני מרגישה קצת.. מתלהבת מדי. לפעמים הווליום שלי, העוצמות האלו, לפעמים, אין להן מקום.
6. אני אדם נלהב ומתלהב. זה לא בא לידי ביטוי כאן יותר מדי, להרגשתי. אבל יש בי הרבה משחקיות. וילדותיות מתוקה. והתפעלות כזו מהדברים הקטנים. אני מתלהבת ואני גאה בכך.
