"מה אתן לא משתגעות בבית לבד?
מה, לא עדיף שתלכו להורים שלך, שתהיה לה תעסוקה?
מה, לא חסרה לה חברה?"
לא חסר לה כלום יא עמות. היא במקום הבטוח שלה. אנחנו משתגעות לפרקים כי כמה כבר אפשר, אבל בגדול, אחלה יום היה לנו אתמול. זמן איכות.
מה כושליאמאמאאמאמא של כולכם מה. מה אכפת לכם. אתם מקנאים שאצלנו שקט ונעים ולא עמוס?
אני צריכה שקט ושכאטה ורגע ארוך מאד לבד.
*
הלכתי להורים כי אני צריכה לעבוד כי אני חיונית וזין בתחת
אנחנו כאן משמונה בבוקר
הספקתי:
להתפוצץ על ההורים שלי
להתפוצץ על בייגלה
להתפוצץ על העובדים המטמטמי שכל שלי
לעבוד חצי שעה בלבד
בסך הכל - מאד לא מומלץ להתעסק איתי היום. האוזניים שלי לא מכילות את ההתראות שיש להורים שלי בניידים שלהם, זה צליל שהבת שלי לא מכירה כי אני נגד כל הסטרס ויש אחלה חלופות. אבא שלי בגדול לא מציית לשום הנחיה של פיקוד העורף ומשמש דוגמא מזעזעת.
אמא שלי כל שניה מנסה להאכיל את בייגלה כאילו זו משימת חייה ולא מעניין אותה מצבה הנפשי (בייגלה לא אוכלת כשהיא בסטרס), היא אשכרה מנסה לחתוך לה את האוכל ולשים לה בפה. היא בת 4!!!!!!!!
וזה היה השלב שבו שאגתי שאגת ארי! אף אחד לא ידחוף לילדה שלי אוכל לפה בכוח.
אני עובדת כל כך קשה לייצר לה הרגלים בטוחים ובריאים סביב אוכל ובמחי יד, הורסים לי.
זהו, פרקתי.
הכל חרא. כואב לי הגוף.
אני תקועה פה אצל ההורים שלי עד שלוש.
תאחלו לי הצלחה.